מאגר סיפורי מורשת

סבתא סול מספרת לנינתה עטרת חדד את סיפורה

שמי סוליקה, קוראים לי בשם זה על שם סוליקה הקדושה, כולם קוראים לי, בקיצור, סול. נולדתי בשנת 1936 בעיר בני מלאל, השוכנת במרכז מרוקו, להוריי שמואל וזוהרה בן שמעון. שמות הילדים במשפחה הם: יצחק, יעקוב, אברהם, עמרם, מרים, ימנה ואני.

גדלתי בבית קטן וצנוע, בבית היה חדר קטן ומטבח שהיה משותף עם השכנים. התקלחנו בחוץ בגיגית וכיבסנו בגדים ביד. גרתי בשכונה יהודית ולא היה שם שום מקום מפגש יהודי, האוכל שאכלנו היה בכשרות  מהודרות, הקפדנו מאוד על כשרות המאכלים. ביום יום אכלנו דגים וירקות. ובשבת היינו אוכלים בשר חמין, דגים ועוד דברים. המאכל האהוב עלי היה דגים מטוגנים. והממתק האהוב אבקת קקאו.

אבי, שמואל, היה סוחר בדים ואמי זוהרה הייתה תופרת. הוריי היו אנשי חסד והצטיינו במיוחד במידת הכנסת  האורחים, הוריי אהבו לעזור לכולם ופנקו את הילדים. הם גדלו אותנו באהבה ובשמחה.

חברות הילדות שלי היו שושנה סויסה וסוליה. עד היום אני בקשר עם חברתי שושנה. לצערי, עם סוליה אני לא בקשר. משחקי הילדות שלנו היו: תופסת, מחבואים וחבל. אהבנו לשחק במשחקי חברה. ובשעות הפנאי היינו תופרות. החג שאהבתי במיוחד היה חג החנוכה.

בבית הספר למדנו ערבית, צרפתית ועוד מקצועות. המקצוע האהוב עלי ביותר היה תפירה. המשמעת בבית הספר הייתה חזקה. העונשים היו קשים וכואבים, המורים היו מכים במקל על התנהגות לא נאותה. בבית הספר הייתה תלבושת אחידה בצבע כחול וסינר אדום. החוויה המשמעותית בחיי היא להיזכר בשנות הילדות שלי.

בגיל 18 נישאתי לבעלי, דוד אלחדד, במרוקו. הרב יהושוע חדד מאיטליה הוא בן דוד של בעלי. הרב יוסי ערך לנו את החופה והקידושין. התחלקנו חצי חצי בהוצאות הבשר ובשאר ההוצאות. ההורים שילמו מחצית מהעלויות ואנחנו השתתפנו גם בתשלום ההוצאות.

באותה שנה 1954 נערכו פרעות ואירועי טרור קשים נגד יהודים על רקע לאומני, ולמרות כל הקושי, הפחד והלחץ התקיימה החתונה. אחרי החתונה נשארנו תקופה קצרה בבני מלאל, שם גרנו בבית שכור. וההורים שלנו השתדלו לעזור לנו כמה שידם השיגה.

בשנת 1955 עלינו לארץ. בישראל החליפו את שם המשפחה שלנו מאלחדד לחדד. בעלי דוד עבד בנגרות ואני הייתי עקרת בית.

אני אוהבת לבשל את האוכל שגם אימא שלי הייתה מכינה: קוסקוס, עוף עם קישואים, ספינג' ומופלטה. הקציצות שלה היו המאכל האהוב עלי ביותר.

החינוך בבית שלנו היה חינוך לערכים, לאהבת ישראל ולהכנסת אורחים. כשהילדים הצטיינו הם זכו בפרסים, אבל כשהם לפעמים התנהגו בהתנהגות לא רצויה, הם גם קיבלו נזיפות ולפעמים מכות מסבא דוד.

כיום אני סבתא סול וסבא דוד שיהיו בריאים, מתגוררים באופקים. יש לנו 13 ילדים וקרוב ל-100 נכדים ו20 נינים בלי עין הרע. אני רווה נחת מהילדים שלי בלי עין הרע, ושמחה כשהם מקבלים 100 במבחן. אני מברכת תמיד את הילדים שלי בנחת, פרנסה, והצלחה.

מצגת התמונות שלנו

הזוית האישית

עטרת הנינה: תודה לך סבתא סול שהגעת וטרחת להגיע למפגשים ולספר לי את סיפורך! נהניתי מאוד! אני מאחלת לך הרבה שנים של בריאות ונחת מכולם!

בפעילות תכנית הקשר הרב דורי בכתה