מאגר סיפורי מורשת

סבתא סאלי (ישראלה) נולדה בט"ו בחודש תשרי תשי"א ערב חג סוכות, 26/09/1950 – בעיר חיפה, בבית חולים רוטשילד, לאימא כרמלה לבית וולחובינסקי ואבא מאיר דומניץ – דביר. ילדותה עברה עליה בכרמל הצרפתי במעונות לחיילים על שם שבתאי לוי.

סבתא סאלי בת 3

בילדותה ונעוריה, הייתה ספורטאית מצטיינת, זכתה בתארים ועסקה בתחומי ספורט שונים: אלופת הארץ בשחייה – מועדון מכבי חיפה, אלופת העיר חיפה בהתעמלות קרקע ורקדנית בלט באולפן של לייזה בינימיני.

תעודות הצטיינות בספורט של סבתא

את זמנה הפנוי הייתה מבלה בספריה, לסבתא היו שלושה מנויים שונים לשלוש ספריות בחיפה: ספריית פבזנר, ברוכרוב ורות. הספר האהוב עליה הוא אהבת ציון מאת אברהם מאפו. ברשימת הספרים האוהבים שלה ניתן למצוא גם את אנה קרנינה, מלחמה ושלום, עלובי החיים וחלף עם הרוח. כילדה אהבה מאוד את האסופית, שני רעים יצאו לדרך ואת ספריו של אריך קסטנר. לסבתא גם משוררים אהובים: נתן אלתרמן, שאול טשרניחובסקי, ח.נ ביאליק ואלכסנדר פן.

סבתא סיימה את תיכון והתחילה ללמוד במכללת "אוהלו" שבעמק הירדן חינוך והוראה.

סבתא בצבא

בדצמבר 1969 התגייסה לצה"ל סיימה את הטירונות כמצטיינת במחנה 80 ונשלחה לקורס מכ"יות, סבתא שרתה בצבא בעיצומה של "מלחמת ההתשה", הועברה לסיני צוותה לגזרה הדרומית של חיל השריון, והייתה הפקידה הפלוגתית הראשונה בתולדות חיל השריון, בפלוגה ח' גדוד 46 של חטיבה 401. היא שירתה במגוון מקומות כמו מיתלה, ציר בלוקדה, ביר תמדה ובסיס טילים.

ציר בלוקדה 1970 מלחמת התשה

עם שחרורה מצה"ל עבדה כגננת, נישאה לסבי אבי גרינברג, לאחר נישואיהם עקרו סבא וסבתא לארה"ב, לניו יורק, שם עבדה סבתא גם כגננת במשרד החינוך היהודי. לאחר מכן ילדה את אמי יסמין (רביד) וניהלה את משרד העלייה בניו יורק. כאשר חזרה ארצה, סבתא המשיכה את עסוקה כגננת בעיר חיפה. במקביל למדה סבתא היסטוריה של עם ישראל ומחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה.

לסבתא סאלי חוג חברים גדול, היא מוקפת בהמון חברים וחברות איתם היא חברה מגיל 5 והקשר שלהם עד היום חם, אמיץ ומגונן. לסבתא חוגים רבים בהם היא משתתפת והרצאות אותם היא מרצה בנושאים שונים כמו "מצדה כמיתוס" ו"תהליך החילון". לסבתא אוספים מיוחדים של גפרורים מעשרות מסעדות בעולם, ואוסף מיוחד של אצבעונים ממדינות שונות.

סבתא שלי ואני

עכשיו שסיימתי לספר את שידעתי על סבתא שלי, אספר לכם משהו חשוב: יותר מהכל סבתא שלי היא שלי, והיא אוהבת אותי הכי בעולם. מעניקה, נמצאת ומסורה – לי! אני דניאל נכדתה, בתה של יסמין, אהבת חייה של סבתא. אני מקדישה לסבתא שלי את השיר אותו היא הכי אוהבת בעולם:

פגישה לאין קץ – נתן אלתרמן / נעמי שמר

כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!

לספרים רק את החטא והשופטת. פתאומית לעד, עיני בך הלומות, עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל, תאלמי אותי לאלומות.

סבא רבא מאיר דומינץ – דביר

בעיירה קטנה בשם לונינץ, במדינת בלארוס (שהייתה שייכת לאימפריה הרוסית) נולד סבא רבא שלי מאיר – דומניץ בתאריך ה-17.05.1924 להוריו משה (מיישל) ובתיה (בשקה) לבית רבינוביץ.

סבא רבא מאיר בהיותו בן שנה וחצי נמסר לאחות אמו. מנהג זה היה נפוץ מאוד כאשר אחות מוסרת לאחותה את אחד מילידיה ובמיוחד ממשפחה מרובת ילדים למשפחה אמידה אשר יכולה להעניק לילדים חינוך טוב יותר בגלל מעמד כלכלי וחברתי גבוהה).רחל (אלקה) רבינוביץ שהייתה נשואה לישראל פרניק נשיא הציונים הכללים בבריסק. ישראל ורחל היו חשוכי ילדים וסבא רבא שלי גדל אצלם עד גיל 9.

סבא רבא שלי אכן זכה לחינוך מעולה בבית ספר "תחכמוני", שפת הלימוד הייתה עברית וגם בביתו דיברו עברית. בתאריך 26/09/1934 סבא רבא מאיר עלה ארצה לעיר חיפה עם האנייה "קרנה" עם הוריו ושני אחיו צבי ויעקב. הוא למד בבית הספר "נצח ישראל" מכיתה ד' ועד סיום התיכון ובנוסף היה מדריך בתנועת ג'ורדוניה. בגיל 16 התגייס והתנדב ל"הגנה" לפלוגת הקשר של הנוער, לאחר מכן התגייס והתנדב למשטרת היישובים העבריים בפלוגת הירדן – גדוד 11, עשה קורס בחוות "השומר" ולאחר הקורס שירת בכפר תבור ובקיבוץ אפיקים (גדוד 11 היה נספח של הצבא האוסטרלי).

סבא רבא מאיר

בסוף שנת 1944 התגייס והתנדב לצבא הבריטי לבריגדה ועזר לבריטים להביס את הגרמנים, שירת בבריגדה, פלוגה ב' בפיקודו של חיים לסקוב ואת שירותו שירת בבלגיה והולנד (בית הגדודים) עד לשנת 1946.

בכ"ט בנובמבר לאחר הכרזת האומות המאודות על הקמת מדינה יהודית, התנדב וחזר שנית ל "הגנה" לשירות סדיר. בתחילה לגדוד 22 חטיבת כרמל ולאחר מכן לגדוד 21. הגדוד ביצע פעולות רבות בניהן פתחו צירי תנועה מנהריה לחיפה. באחת מהפעולות בה ניסו לפתוח דרך לקיבוץ יחיעם קרה אסון והשירה נפגעה. רוב חברי הפלוגה שלו נפצעו קשה או נהרגו. בעיצומה של מלחמת השחרור בחודש מרץ 1948 היה למדריך במחנה ההדרכה נווה שאנן בחיפה, בו העביר קורסים לנערים ונערות על הפעלת נשק, הכנה והיערכות למלחמה כנגד אויביה של ישראל.

ג'וערה קורס מפקדים

בחודש אוגוסט 1948 נשלח מאיר לקורס קצינים ד' בפיקודו של יוחנן פלץ. לאחר סיום הקורס הועבר לגדוד 13 חטיבה 9 (גדוד גדעון בן יואש) סבא רבא שלי, מאיר, לחם בהמון חזיתות והשתתף כקצין בקרבות חשובים ומכריעים של המלחמה: כיבוש בית שאן , עמק יזרעאל ורכס הגלבוע כיבושה של חיפה ודרומה ממנה עד עין הוד, הוצב גם כמפקד מוצב ב- כדע'ה (תל שלם – תל הבוץ), הדף את מתקפת צבא ירדן והצבא העיראקי. חטיבת גולני הייתה אחת החטיבות הסדירות הראשונות בצה"ל והוקמה בראשית קיומו של צה"ל במלחמת השחרור יחד עם חטיבת כרמלי בה שירת בתחילת שירותו הסדיר.

לאחר קום המדינה ועם סיומה של מלחמת השחרור סבא רבא מאיר המשיך לשרת את המדינה כקצין צבא קבע בצה"ל, תפקידיו היו: מג"ד בגדוד 12 גולני פיקוד צפון, סגן מפקד גוש כנרת, השתתף במבצע סיני (קדש, 29.11.1956) עד סיום שירותו כאשר פרש מצה"ל בשנת 1957.

סבא רבא מאיר עברת את שם משפחתו "דומניץ" לשם "דביר" בשנת 1949 וכך גם כל אחיו. הוא נישא לסבתא רבתא כרמלה לבית וולחובינסקי בל"ג בעומר בתאריך 17/05/1949. סבתא רבתא כרמלה נולדה למרגלות הכרמל בתאריך 16/05/1931 להוריה ציפורה ושמחה וולחובינסקי. הוריה עלו מהעיירה לאכוביץ שבמדינת בלארוס בשנת 1924 בעליה השלישית, עלו לישראל כחלוצים לאחר שעברו הכשרה של שנה בתנועת ה"חלוץ" בלאכוביץ.

לאחר שחרורו מצה"ל הקים סבא רבא שלי שלושה בתי ספר לנהיגה "העמק" בעפולה ו"עצמאות" בקריות ובחיפה. כאשר התפנה מעיסוקיו הרבים, עבודתו ותרומתו לקהילה, אהב לקרוא ספרות והיסטוריה. בימי שבת היה מפתיע את סבתא סאלי בתחפושות מהמחזות האהובים עליו כגון: המלט, עומד כאילו על במה, מדקלם ומופיע בפניה. סבא רבא מאיר אהב ללכת להצגות ומחזות בתאטרון, אהב ללכת לקולנוע ולטייל לאורכה ורוחבה של ישראל.

שירה היה עוד אחד מתחביביו של סבא מאיר. הוא הקים את להקת "כרמל" יחד עם אריק לביא, שמעון ישראלי ובומבה צור, אך הוא נאלץ לעזוב את החבורה עם פרוץ מלחמת השחרור. שיריו האהובים הוי כנרת שלי, חורשת האקליפטוס, גן השקמים, הסלע האדום ועוד. סבא רבא מאיר היה שחקן שחמט מעולה ואף זכה בתואר "אומן" בתחרויות שהתקיימו בנתניה.

סבא רבא מאיר היה ראש משפחה מסור, אוהב, אחראי ומחבק – הוא היה חבר מופלא. סבתא סאלי שלי ואימא שלי זכו באבא וסבא לתפארת מדינת ישראל.

פנינת רחל – סיפורו של חפץ

סבתא שלי סאלי אשר נולדה בחיפה להוריה כרמלה ומאיר בחיפה, גדלה במעונות לחיילים ברחוב שבתאי לוי. כאשר מלאו לה עשר, עברה המשפחה לרחוב אהוד אשר על הכרמל. לסבתא היו חיי חברה עשירים והיא התחנכה בתנועת הצופים של בית הספר הריאלי בשבט "כרמל אחוזה". חבריה לשבט הנם עד היום חבריה הטובים ביותר כבר שישים שנה.

כשסבתא רבתא שלי כרמלה הייתה בהריון עם סבתא סאלי, בשנת 1949, דודה רחל (אלקה) רבינוביץ עלתה ארצה. דודה רחל הייתה נשואה לדוד ישראל פרניק, נשיא הציונים הכללי בבריסק. הם היו בעלי מעמד רם, אך בגלל היותם ציוניים שניהם נשלחו וגורשו על ידי הרוסים למחנה עבודות פרך בסיביר. הם נאלצו לעזוב את ביתם בחופזה. דודה רחל טמנה באדמה ליד ביתם כמה תיבות מלאות בתכשיטים, מטבעות זהב ועוד דברים יקרי ערך. דוד ישראל נפטר במחנה ודודה רחל שרדה. כאשר חזרה לביתם חפרה באדמה היכן שטמנה את התיבות, אך נשארה רק תיבה אחת קטנה ובה היו מחרוזת פנינים, טבעת זהב עם יהלומים, אבן רובי וטבעת זהב עם אבן שוהם שחורה.

מחרוזת הפנינים

רחל עם מחרוזת הפנינים

דודה רחל ביקשה מסבתא רבתא שלי כרמלה, להעניק לעובר שיולד את שמו של בעלה, ישראל, אם יולד בן וישראלה אם תיוולד בת. וכך היה, סבתא שלי הגיעה לעולם, ולבקשת דודה רחל הוריה קראו לה ישראלה (כולם קוראים לה סאלי בשם חיבה). דודה רחל התאהבה בתינוקת ישראלה מיד, והקשר של סבתי עם דודה רחל היה קשר חם ואוהב.

דודה רחל גרה בקיבוץ יפעת. משפחתו של סבא רבא מאיר היו ממקימי הקיבוץ (מיישל דיטל ומרים לבית רבינוביץ בת דודתו של סבא רבא מאיר). בילדותה, סבתי סאלי הייתה נוסעת לבקר את דודה רחל. באחד מביקוריה ראתה סבתי כי הדודה רחל עונדת מחרוזת פנינים יפה ומיוחדת, היא ביקשה לענוד אותה, דודה רחל חיבקה את סבתא סאלי שהייתה רק בת 7 ואמרה לה "אני מבטיחה לך, ישראלינקה שלי, שאת המחרוזת הזאת את תקבלי ממני".

סבתא סאלי קיבלה את מחרוזת הפנינים בגיל 17. את טבעת היהלום ואבן הרובי קיבלה סבתא רבתא שלי כרמלה ואת הטבעת עם אבן השוהם השחורה קיבל סבא רבא מאיר.

טבעת היהלום ואבן הרובי

מחרוזת הפנינים מורכבת מכמעט 1,000 פנינים קטנטנות ושזורה בשלושה חוטים עדינים וסוגר מזהב, סבתא שלי נוצרת את מחרוזת הפנינים כפי שהיא נוצרת את אהבתה לדודה רחל. סבתא שלי הבטיחה לי כי ביום מין הימים מחרוזת הפנינים בת ה-150 שנה תהיה שלי. גם אני אנצור אותה כפי שאני נוצרת את אהבתי לסבתא שלי, ואוכל גם אני להעניקה לבתי או נכדתי.

אני מאמין / שאול טשרניחובסקי

שחקי שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך.

כי עוד נפשי דרור שואפת, לא מכרתיה לעגל פז, כי עוד אאמין באדם, גם ברוחו, רוח עז.

הזוית האישית

תודה שליוויתם אותנו במסענו זה לעיירה קטנה בבלארוס עד לתקומתנו כאומה עם ישראל חי!