מאגר סיפורי מורשת

סבתי מספרת כשאחייה עלו ארצה הגעגועים אליהם השפיעו מאוד על הוריה ועליה ולכן אביה הפעיל קשרים על מנת לעלות לארץ ישראל בהקדם וכך היה. מכרים של אביה ארגנו להם הפלגה ממרוקו למרסיי שבצרפת, שם שהו כחודש ימים עד שעלו להפלגה באוניית "נגבה" לישראל. סבתא סיפרה שמהרגע שהם עזבו את מרוקו היא חשה רגשות מעורבים בין הגעגועים הרבים לאחייה לבין הפרידה מחברותיה ומהמקום הטבעי בו היא גדלה.

הם הגיעו ארצה ואחיה ואחיותיה קיבלו את פניהם בנמל חיפה, ההתרגשות הייתה רבה ואח של סבתי דאג להם למגורים היכן שהוא היה מתגורר בבית נבאללה. שם גרו שנתיים ואז הוריה החליטו לעזוב את המושב ועברו לגור ביפו. אחיה ואחיותיה כבר נישאו ועברו להתגורר גם ביפו.

בשנת 1959, כשסבתי הייתה בת 16 היא פגשה לראשונה בסבי ששכר חדר אצל אחותה בדירה ומשם צמחה אהבתם. בשנת 1960 הם נישאו ועברו לגור במושב שדות מיכה בסמוך לאחיה הגדול, שם הקימו משק לתפארת ושם נולדו להם ארבעה ילדים (אמי היא השלישית).

לסבתי הפריע כל השנים המרחק מהוריה ובשנת 1969 הם החליטו לחזור ליפו, לגור ליד הוריה ואחיותיה של סבתי, שם נולדו להם עוד שתי בנות, הם ניהלו מכולת והיו להם מספר חנויות בתל אביב.

היום סבתי גרה בבת ים, יש לה 15 נכדים ונין אחד

תשע"ו, 2016