מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים מרים, מקור השם מהתנ"ך. שם המשפחה שאיתו נולדה הוא פרג'פור המקור של שם משפחה זה הוא פרסי והוא שונה בעקבות חתונה עם סבא שם המשפחה שלה עכשיו הוא שוע ומקורו הוא עיראקי.

 

סבתא נולדה בפרס (אירן של היום) בתאריך 42126. סבתא הגיעה ממשפחה של 6 אחים ואחיות. סבתא היא האחות הרביעית במשפחה. האח הבכור שלה נפטר עוד לפני שהם עלו לארץ כשהיא הייתה ילדה קטנה. יש לה עוד שני אחים גדולים ועוד שתי אחיות קטנות ממנה. כשסבתא הייתה בערך בת 6 אביה נפטר והם נשארו 5 אחים עם אימא. סבתא וארבעת האחים שלה הם אחים מאוד מאוד מגובשים ודואגים אחד לשני מילדות ועד היום, למרות שכל אחד נשוי עם ילדים ונכדים משלו.

סבתא נולדה בעיר קרמנשה שבפרס. היא מספרת שבפרס לא היה להם בית משלהם הם השכירו דירה בת חדר אחד בלבד ובתוך החדר הזה גרו 8 נפשות. היא מספרת שבסביבת הבית שלהם היו: בית-כנסת, מקווה ושתי חנויות בשר.

 

לסבתא יש חפץ ילדות שקיבלה מזמן והיא קשורה אליו עד היום אחרי הרבה שנים, החפץ שקיבלה הוא שרשרת זהב שקיבלה מאימה והיא עונדת אותה עד היום כי היא מזכיר לה את אימא שלה.

 

בתור ילדה סבתא אהבה לבשל, לאפות ולסרוג אלו תחביבים שהיא משמרת עד היום ומתמידה בהם. סבתא מאוד אוהבת את החגים ובפרס. היא מספרת, שלמרות שהם חיו במדינה מוסלמית והיו להם שכנים מוסלמים הם נהגו להקפיד לקיים את כל החגים היהודיים. היא מאוד אהבה את אווירת החג ואת המאכלים שאמא שלה נהגה להכין בכל חג.

 

כשהייתה ילדה אמא שלה נהגה לשיר לה ולאחיה הרבה שירים בפרסית, אותם היא זוכרת ושרה עד היום. בילדותה סבתא מאוד אהבה לשחק בחוץ עם חברים אבל מכיוון שרוב שכניה היו מוסלמים והיא ומשפחתה מאוד פחדו מהם סבתא שיחקה רק עם האחיות שלה במשחקים כמו: קלפים, קלאס, גומי, וחמש אבנים. כל אלו הם משחקים שהילדים של היום כבר לא משחקים בהם. משחקים שהם לאט לאט נשכחים ונעלמים מן העולם.

 

בתור ילדה קטנה סבתא הייתה בגן הילדים היהודי בשכונה ממנו אין לה זיכרונות כלל. אחרי הגן סבתא הלכה לבית ספר יסודי בו למדה בסך הכל 4 שנים עד כיתה ד'. היא זוכרת את הספרים והמחברות שהיו לה ואת הכיתה והחברים ואת ההתרגשות שעטפה אותה ביום הראשון ללימודים.בתיכון כבר לא למדה כי הפסיקה את הלימודים כבר בכיתה ד'. אחרי שסיימה כיתה ד' , כבר יצאה לעבוד ולפרנס את המשפחה.

 

בתור נערה מתבגרת האירוע הכי מרגש בחייה היה העלייה לארץ בשנת 1957 כשהייתה בת 15. היא ומשפחתה רצו מאוד לעלות לארץ, בגלל שאביה נפטר כשהייתה ילדה קטנה ובגלל שלא היה להם טוב בפרס מכיוון שזאת מדינה מוסלמית.

 

מיד כשעלתה לארץ עם אימה ואחיה הם באו לגור בראשון לציון, שזאת העיר שעד היום היא וילדיה ונכדיה גרים בה עד היום. כשעלתה לארץ, סבתא התמודדה עם קשיי שפה חדשה, שאותה הייתה צריכה ללמוד מהר ובנוסף הייתה צריכה למצוא עבודה. מקום העבודה הראשון שלה בארץ היה למרוט נוצות של תרנגולות בחנות בשר, היא עבדה בעבודה זו מכיוון שעלתה לארץ בלי לימודים והשכלה ועם שפה דלה והייתה צריכה לפרנס את המשפחה ביחד עם אימה. בחנות הבשר סבתא עבדה בסך הכל חודש ולאחר מכן עבדה בחקלאות ואז במשק בית.

 

סבתא לא שירתה בצבא אבל זוכרת היטב את מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת המפרץ ומלחמת לבנון. היא זוכרת שהאווירה בארץ הייתה מאוד קשה ומפחידה, למשל במלחמת ששת הימים הייתה לסבתא ילדה בת 3 והיא נאלצה להישאר איתה לבד בבית מכיוון שסבא נלחם במלחמה.

 

סבתא הכירה את סבא בים שם הם התחברו והחלו לצאת. לאחר חודש בלבד של זוגיות סבתא הביאה את אמא שלה (כי אבא שלה נפטר בפרס) וסבא הביא את אבא שלו (כי אמא שלו נפטרה כשהיה בן חודש) והם התארסו. סבתא וסבא התחתנו בשבת 1964 כשסבתא הייתה בת 25 וסבא בן 28 הייתה להם חתונה מצומצמת אבל מאוד מרגשת. לאחר שנה נולדה ביתם הראשונה רינה.לסבתא וסבא יש 4 ילדים: רינה, איריס, משה ושרון. ויש להם גם 13 נכדים ונכדות. הילדים והנכדים מבקרים אותם בתדירות מאוד גבוהה גם בחגים ושבתות וגם באמצע השבוע.

 

סבתא וסבא הם אנשים מאוד חמים ומשפחתיים ולכן הם מאוד קשורים לילדים והנכדים, אוהבים אותם מאוד ודואגים להם. לפני שנה וחצי בנובמבר 2013 החיים של כל המשפחה ושל סבתא בפרט השתנו מקצה לקצה. הסבא האהוב שלו נפטר באופן פתאומי ומפתיע וסבתא נשארה לגור ולחיות לבד. סבתא מנסה להסתגל לשגרת חייה החדשה ואנחנו הנכדים והילדים מנסים לעודד ולתמוך עד כמה שאפשר על האובדן הנורא.

 

כיום שגרת החיים החדשה שלה היא לקום בבוקר ולשתות את הקפה שלה ומיד בבוקר מגיעה אליה עוזרת שמנקה לה את הבית ובאופן כללי מארחת לה חברה לקראת שעות הצהריים אחיותיה שגרות קרוב אליה מגיעות אליה וגם הנכדים מגיעים ואוכלים צהריים.

 

קישור לסרט- https://animoto.com/play/a8k9pfbnhoe0rl5sbdnr1w