מאגר סיפורי מורשת

שמי נגה שניידר. שם המשפחה שניידר הוא מבעלי דוד שניידר, שניידר בגרמנית משמעו חייט, ובעבר בני המשפחה עבדו כחייטים, שם המשפחה נשאר. נולדתי בתאריך 10.1.1953 ברחובות. כיום אני גרה ברעננה. לא עליתי לארץ נולדתי כאן, בארץ ישראל. אבא שלי, אליהו מיכאלי, נולד בתל אביב וגדל שם לבד. הוא למד בבית הספר מקס פיין. הוא נפטר בשנת 1986, הייתי אז בת 33 והוא היה בן 62. אמי, סבתא נרה לידר גדלה במושב באר טוביה, היא הכירה את אבא בקיבוץ בית קשת. הם עברו לגור ברמת גן. היא נפטרה בשנת 2012, היא הייתה בת 86 ואני הייתי בת 60. היא נפטרה כמה ימים לפני יום ההולדת השישים שלי, לפני כשמונה שנים. הילדים שלי הם אורן דוד שלך ורונן אבא שלך. אני ובעלי עובדים ביחד בחברה פרטית אז אני המזכירה שלו.

ילדות

גדלתי בבאר טוביה. למדתי בבית הספר 'עתיד' שהיה אז בית ספר רגיל. אני מאוד אהבתי ללמוד ידיעת הארץ או איך שקוראים לזה היום – גאוגרפיה. אהבתי לשחק עם חברות שלי קלאס, חמש אבנים וגומי. התחביב שהכי נהניתי ממנו היה שאהבתי לאגור אוספים. המאכל שהכי אהבתי בילדות זה את עוגת הגבינה של אימא שלי. כיום אני עושה את אותו המתכון בכדי לעשות עוגת גבינה לילדיי ונכדיי.

החוויה שזכורה לי מהילדות זה שאני ומשפחתי יצאנו לטיול בכנרת. אני מאוד נהנתי בכנרת כי זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי שם. לצערי לא חגגו לי בת מצווה כי באותו השבוע סבתא שלי – סבתא שרה  – נפטרה.

חוויה מפחידה שקרתה לי בילדותי היא שהייתי תורנית בהפסקה והיה לי פתק שהיה מודבק לי על החולצה עם סיכה. שיעמם לי אז שיחקתי עם הסיכה ובטעות בלעתי אותה. זה היה מאוד מבהיל. כיום אני עדיין חוששת כשאני רואה בן משפחה משחק עם סיכה, אבל במבט לאחור הייתי צריכה לחשוב לפני ששיחקתי עם הסיכה, כי הכתם הזה נשאר לי בראש עד היום.

גיל הנערות

למדתי בתיכון יצחק בן צבי ברמת גן. החוויה שזכורה לי מהילדות היא שהייתי בנוער העובד וכל קיץ היינו יוצאים למחנה עבודה בקיבוץ מעיין חרוז. קיבלתי רישיון בגיל 21. בצבא הייתי בנח"ל בגרעין שחרות. החוויה שזכורה לי מהצבא זה שהיינו בקיבוץ גרופית, עבדנו בשדה וקטפנו ירקות. קמנו כל יום בשעה ארבע בבוקר עד השעה שתיים עשרה בצהרים. לא יכולנו לעבוד מעבר לכך כי היה חם כל כך שלא יכולנו להיות בחוץ.

התחתנתי עם דוד צבי שניידר בתאריך 13.9.1976. הכרתי את סבא שלך בטיול מאורגן, כל אחד מאיתנו בא לבד ושם הכל התחיל, עד היום בעצם. בחתונה כל כך התרגשתי ושמחתי שאפילו לא חשבתי ולא ניגשתי לאזור האוכל, ככה שיצא שלא אכלתי כמעט 24 שעות כי היינו גם בכל הארגונים המעשיים.

פריט חשוב לי

החנוכיה הזו מאוד חשובה עבורי, כי קיבלתי אותה מאימא שלי והבטחתי לה שכשאהיה סבתא אעביר אותה לנכדותיי, יום אחד אני מקווה שזה יקרה.

חנוכיה שקיבלתי מאימא שלי

אירוע משמעותי עבורי

האירוע שהכי משמעותי עבורי הוא שנולדו לי ילדים, זה לא שונה מאחרים. אבל זה שינה לי את החיים מאותו הרגע שהילד הגדול שלי. ביום בו רונן אבא שלך נולד, זה היה היום המאושר בחיי. באותו הרגע לא היה מישהו שמח ממני. לאבא שלך יש אח אורן, כשהוא נולד הרגשתי אותו דבר. ההרגשה היא ממש קסומה.

האירוע השני המשמעותי עבורי הוא לרעה. אבא שלי נפטר כשהייתי בת 33 בשנת 1986. אימא שלי נפטרה באותו שבוע בו חגגתי שישים בשנת 2013. אמנם הייתי 'גדולה', אבל פתאום מצאתי את עצמי בלי הורים. זה היה קשה ומאוד מבאס. באותו הרגע עלו בי כל הזיכרונת מהילדות וכל החוויות עם ההורים חזרו אלי פתאום.

הזוית האישית

נגה שניידר: בתחילת התוכנית אני התבקשתי להיכנס לשיחה, בה הסבירו לי איך התכני הזו שנקראת הקשר הרב דורי הולכת להתנהל. אני מאוד שמחתי שנכדתי יובל התענינה בי בילדות שלי, בתחביבים שלי ומה חשוב לי. הרי אני מכירה אותך כבר כמעט 11 שנה, מאז שנולדת, אבל את לא מכירה אותי כמו שהייתי פעם. נהניתי להיכנס לעולם שלך וללמוד איך את מתנהלת בלימודים, איך את כותבת סיפורים ובכללי איך את מתנהגת אליי מחוץ לתפקיד של הסבתא. לסיכום, אני חושבת שתונית הקשר הרב דורי זו תוכנית שמחברת בין סבתא לנכדו, נהניתי מכל רגע, זו תכנית נפלאה.

יובל שניידר: מאוד נהניתי להשתתף בתכנית, כי גילתי על סבתא מלא דברים שלא ידעתי. שמחתי שהייתה לי הזדמנות להכיר את סבתא יותר לעומק. נהניתי ללמוד על הילדות של סבתא, הרי היא מכירה אותי מאז שנולדתי, אבל אני מכירה אותה רק כסבתא.. לסיכום, תכנית הקשר הרב דורי היא תוכנית מצוינת, מאוד נהניתי להשתתף בה.