מאגר סיפורי מורשת

אני מיכל צ׳צ׳יק, לומדת בכיתה ה', בבית ספר יגאל אלון בקדימה.

   אמי ברברה היא ממוצא הולנדי ואבי גיא הוא ממוצא עירקי.

 אלה הם הוריי, ברברה וגיא

אלה הם האחים שלי, רועי, ליעד ויאיר (וגם אני בתמונה…)

אלה הם סבתא אנקה וסבא ברוך (בובי), ההורים של אמא שלי

אלו הם סבתא לילי וסבא אדי ההורים של אבא שלי 

סבתא לילי ואני עושות את הפרוייקט במשותף.

 אני רוצה לספר את סיפורם של סבא רבא עזרא וסבתא רבתא מרסל שהם ההורים של סבתא לילי.

מיכל צ'צ'יק עם סבתא לילי צ'צ'יק

הסיפור אודות קורות משפחתה של סבתא לילי תוך דגש על שירותו הצבאי של סבא רבא עזרא בעיראק

וסיפור עליית המשפחה של סבתא לילי מעיראק לישראל לאחר קום המדינה והתאקלמותה בארץ.

כמה מילים על סבא רבא עזרא בן נחום (מרום) הקצין היהודי בצבא עירק היהודי היחיד, שסיים בית ספר צבאי ושרת בצבא העירקי עד לקום המדינה. (היו כמובן קצינים יהודים נוספים, אך הוא היחיד שהתקבל לבית ספר צבאי והוכשר כקצין קרבי.)

עזרא מרום ז"ל

עזרא מרום שֶׁכּוּנָה תחילה עזרא בן נחום, נולד ביום 25.12.1913, בעיר הדרומית של עיראק, העיר עמארה.

בשנת 1934, הוא סיים את בית הספר "התיכון המרכזי" הממשלתי בבגדאד ועבר בהצלחה את בחינת הבגרות הממשלתית.  על סמך תעודה זו, התקבל ב- 5.9.1934 למכללה הצבאית המלכותית בבגדאד, בה למד שנתיים לקצונה והיה היהודי היחיד במסלול ההכשרה יחד עם עוד 15 חניכים.

עזרא מרום, שכונה אז עזרא בן נחום מורד, קִבֵּל בשנת 1936 דרגת סגן משנה בצבא העיראקי. ובהמשך שירת שנים רבות כקצין אספקה עוצבתי בדרגת סרן.

עזרא מרום פעל בתנועת המחתרת הציונית בעיראק, בשנים 1947-1950, ועל פי עֵדוּיות בִתּוֹ לילי ואשתו מרסל בת רפאל ועוד רבים אחרים שנביא בהמשך, הוא למעשה סייע (ריגל) בעיראק למען ישראל, ובין היתר דיווח לשליחי ישראל בעיראק על מהלכי תנועות הצבא העיראקי שהשתתף במתקפה על ישראל בשנת 1948.

עזרא מרום עלה עם משפחתו ארצה דרך פרס בחודש ינואר בשנת 1950 והוא בן 37. כאן בארץ קיבל את עיטור "העל"ה" עיטור לוחמי המדינה. הוא שרת כקצין במילואים עד לשחרורו מצה"ל.

עזרא מרום עבד תחילה כמתרגם במחלקה למיעוטים בנצרת ואחרי כן, עבד כמפקח במשרד המסחר והתעשייה ובמס ההכנסה וזכה לתעודת חצי יובל שנים של עבודה בשירות המדינה, החתומה על ידי א. גפני המנהל הכללי במשרד נציבות מס ההכנסה וכן בנציבות שירות המדינה.

עזרא מרום היה חבר מפא"י – מפלגת פועלי ארץ ישראל, ואף כיהן מספר שנים כנבחר במועצת עיריית קריית- ים. מאז 1972 התגורר ברמת גן עם מרסל אשתו ומשפחתם.

עזרא מרום היה נשוי למרסל ולהם בן ראובן יליד 1942 בת תקוה ילידת 1944 ובת לילי ילידת  1945(הסבתא של מיכל צ'צ'יק).

עזרא מרום נתבקש לישיבה של מעלה, בשנת 1993.

ראובן, בכורו של עזרא מרום, כיום בן 76, הינו בוגר הטכניון. כיהן בארץ בתפקידים כלכליים חשובים וכן, כמנכ"ל חברת פז שמנים.

תקוה למדה להיות לבורנטית כימית ועבדה שנים רבות בחברת "צים".

לילי למדה כימיה בטכניון והייתה מורה לכימיה ומחשבים במספר בתי ספר תיכונים.

סבתא מרסל בת ה- 92 מחזיקה ברשותה פרטי לבוש יהודיים עיראקיים מטקס חגיגת ברית המילה של ראובן וניאותה לתרום אותם

עם מסמכים וחפצים חשובים מקוריים ונוספים למוזיאון יהדות בבל באור יהודה.

בתמונה תעודת סיום בית ספר לקצינים בעירק

תמונות ממחברת השירות בצבא עיראק

עדויות על פעילותו החשאית בעיראק לטובת ישראל

מעדותו בכתב של דוד פתל יו"ר ארגון יוצאי עיראק ב- 18.7.1973

"..בהיותו קצין בצבא העיראקי לפני עלייתו ארצה, היה קשור עם אנשי העלייה של תנועת החלוץ המחתרתית בעיראק ומסר להם את האינפורמציה בשטח הצבאי. הוא עשה זאת במסירות ובנאמנות תוך סיכון גדול בתנאים ההם אז. "

מעדותו של דוד בן מאיר

"…בהיותי שליח התנועה הציונית בעיראק בשנים  1948 עד 1949 שפעלה במחתרת, מר עזרא מרום היה קשור אתנו, שיתף פעולה בתנאים מסוכנים בהיותו קצין בצבא העיראקי ומילא כל שהוטל עליו במסירות ובנאמנות וכך הוא ראוי להערכה. "

מעדותו בכתב של שמואל מוריה (סמי)

"בהיותי שליח המוסד לעלייה ב' בעיראק ופרס, הנני לאשר שלפי מיטב ידיעתי והעדויות שבידי, היה עזרא נחום (מורד) פעיל במסגרת המחתרת החלוצית בעיראק, בהיותו אחד מהקצינים היהודיים הבודדים שהיה בצבא העיראקי, סיפק לנו ידיעות חשובות מאוד על הצבא העיראקי ותנועותיו במלחמת השחרור.

בביתו של עזרא נחום נערכו פעילויות מטעם התנועה החלוצית שבמחתרת וההגנה החל מ- 1947 ועד עלייתו ארצה בינואר 1950.

למיותר לציין את הסיכון הרב שלקח על עצמו בהיותו קצין במדים בצבא בעיראקי וחשיפתו על ידי השלטונות העיראקיים בוודאי הייתה מביאה אותו לגרדום. "

קישור לעדויות ולמסמכים על שרותו הצבאי של עזרא בן נחום (מרום)

מסמכים הקשורים לשרות הצבאי בעירק ועדויות על פעילותו של עזרא מרום

תמליל הקלטת הגברת מרסל מרום בביתה ברמת גן ב- 3.1.2015

בנוכחות הבת לילי (סבתא של מיכל…) המראיין הוא המחנך עזרא מורד קרוב המשפחה.

מרסל שתיבדל לחיים ארוכים ועזרא מרום ז"ל ביום נישואיהם

עזרא מורד (המראיין): מרסל יקירתי, ספרי לי איך את הכרת את עזרא מרום?

מרסל מרום: עזרא מרום הוא בן דודי, אמו של עזרא הנשׁואָה עם נחום ואבא שלי אחים. כשהתארסתי עמו הייתי צעירה בת 12 והוא היה עוד סטודנט שֶׁלָּמַד בתיכון בעיר עמארה שבעירק. גם  סבא שלי אז היה בעמארה.

עזרא היה השלישי בהצטיינותו בכל דרום עיראק, לכן קיבל סטיפנדיה (מילגה) להמשך לימודים בבגדאד.

אני בת דודתו, עברתי עִמּוֹ לבגדאד, שם הוא לימד ילדים, הוא היה חרוץ, הציונים שלו היו תמיד נעים בין 95 עד מאה. חבריו אהבו אותו וכן אנשי אקדמיה. הוא היה פִּקֵח, חָכם הן בלמודים הן בהתנהגות. באמת משכמו ומעלה. בשבילי היה בעל זהב.

עזרא מרום רצה להיות מורה כמו רבים אחרים לכן הוא עמד בתור הצפוף לראיון. אחרים דחפו אותו והגיע ראשון, אך הדלת של ועדת הקבלה נשברה תוך כדי הדחיפות. שאלו מהועדה איך הדלת נשברה? ומי שבר אותה? אמר אני שברתי, הוא נשאל מה אתה יודע על הציונות של שנות 1933-1934 ? ענה אך אמרו לו לא התקבלת!

בימים ההם כסף לא היה לו, ולהוראה לא התקבל. אך לצבא ביקשו לגייס בחורים צעירים ואז קבלו אותו, כמובן לאחר שעשו לו בדיקות ומבחנים שעבר אותם בהצלחה. הוא היה היהודי היחידי שנתקבל אז כקצין אספקה, לאחר שנתיים לימוד במכללה הצבאית המלכותית בתנאי פנימייה.

אחרי תום לימודיו נתנו לו דרגת סגן – קצין, ואחר כך קִבֵּל דרגת קצונה. במשך שירותו הצבאי הועבר למחוז דיואנייה שירֵת שָׁם בהצלחה רבה וכולם אהבו אותו. באותה תקופה הוא ביקש מאמי לארס אותי. זה היה ב- 1938 היא אמרה לו: "היא צעירה." אמר לה: "אני אחכה להּ". הכתובה הייתה אלף דינאר ואני באָה רק עם הבגדים שעליי. הוא הסכים. אמי אמרה לו: "היא לא תסכים להסתובב עמךָ במהלך שירותך' היא תישאר בבגדאד".

ואז נשארתי שלוש שנים כשהוא בדיואנייה ולאחר שלוש שנים כשהייתי בת 15, התחתנו. זה היה ב- 8 בינואר בשנת 1941.

עזרא מורד: היכן היית בזמן הפרהוד ומה את זוכרת?

מרסל מרום: בשנה זו 1941 אירע הפרהוד, ובאותה עת היינו בעיר עמארה שבדרום עיראק, כי מדיואנייה העבירו את בעלי לעמארה, ואז אמי הסכימה שאתלווה אליו. הן אבי נולד בעמארה והוא כונה חָבִיב אֶל תִּתִּנְצִ'י והיה לו הרבה כסף. בהגיעי לעמארה הייתי נשואה רק שלושה חודשים, ונשארנו שם כשאני הייתי רק בת 15. ובזמן הפרהוד עזרא יצא למנארה של המסגד בעמארה להגן על העיר.

הוא התגורר בַּת'כּנָה – המחנה הצבאי מעבר לנהר חידקל, לְשָׁם מגיעים דרך גשר ג'אזי.)

עזרא מורד: אני זוכר את התעמולה הנאצית של שנאת היהודים והפצת הספר מיי קמפף של היטלר בערבית.

אני זוכר את יום השישי ההוא בו פָּרעו המונים ביהודים וסימנו בגיר את חנויות היהודים כמועמדים לביזה ואת בתי היהודים לשדוד אותם.

אז הייתי בן שמונה שנים ואני זוכר את יום השישי הזה, ה- 30 במאי 1941, יום בו נמלטו חברי ממשלת עיראק ומפקדי הצבא המורדים עקב כישלון מרד רשיד עלי אל כילאני.

עזרא מורד: מרסל ! מה את עוד זוכרת על הפרהוד בעמארה?

מרסל מרום: אני הייתי עם צורף ממשפחת אמי, בעלי עזרא הלך לצבא ונשארתי אצל ח'תון בת סלמן אל נקאש, ואז השומר הגיע בשתיים בלילה והקיש בדלת. שאלנו: מי ? ואז לקחו את עזרא ולא ידע מי אני. אז הייתי אצל השיח'ים המוסלמים אצל אשתו של השיח' מוחמד לִעְרֵבִּי, אז הוא והעוזרים שלו נתנו לנו מיזרונים, ואחרי כן אמי באה ואמרו לה שמרסל אצל השיח'ים שהיו נגד הממשלה, ואז אמרו כי הייתה לבד ולכן לָנָה אצל השיח'ים.

ומעמארה העבירו את בעלי ואני עמו לבצרה. הנמל של עיראק שָׁם היה יותר טוב כי שם היו אנגלים. אחד עשרה חודשים היינו בבצרה.

אני זוכרת כשהיינו בבגדאד הזהרתי את עזרא: "או שתעזוב את הצבא או שתוַתֵּר עלַי להתלוות אליךָ". אני זוכרת שֶׁדּוֹדַתְךָ מרסל – אשתו של מורד אל עימארי – שאז הייתה רווקה, עשתה לנו פרוטקציה בבגדאד, בהיותהּ מקורבת לבית המלוכה, לכן העבירו את עזרא בעלי למשרד ההגנה העיראקי ואז לא נאלצנו לנדוד והחיים היו טובים.

דּוֹדַתְךָ מרסל אמרה שכאשר אחותהּ סעידה תתחתן אתה עזרא מרום, תתבקש לעזור.

עזרא מורד: היכן היה עזרא בעלך ב- 1948 כשהייתה מלחמה בישראל ?

מרסל מרום: הוא היה במשרד ההגנה. הוא עזר לישראל – יש לו אות עיטור "העל"ה". הוא עזר המון לישראל ובפנסיה שלו בארץ הכירו בשירותו בעיראק למען ישראל נתנו תוספת של 5%.

הרי בביתנו בעיראק היו שלושה סליקים: סליק של כסף, סליק למחברות מסמכים וספרים וסליק לנשק. כל הסליקים באדמה מתחת לרצפה. את הכסף נָתַנּוּ לשליחים, השטרות היו רטובים מן הלחות שתחת האדמה, אותם הנַחְנוּ בקופסה של סוכריות. היו לנו שתי מכוניות. את הבית השארתי לדודה שלי שתמכור אותו. בצאת בעלי לפנסייה בעיראק, נתנו לו פיצויים עבור כל השירות – משכורת של שנה אחת. בעלי אז היה ערֵב לקצין ערבי על סך 200 דינאר, לפיכך נִיכּוּ לו סכום זה. אז קבלנו מעל לאלף דינאר, אז זה היה הרבה כסף.

אז, בעלי החל גם לפעול בתנועה המחתרתית והשליחים מישראל סידרו לנו בריחה מבצרה לאיראן. לקחנו בקצ'ה – חבילה בה הנחנו את כל הזהב, טבעות יהלומים, אמרו לי: "שימי עפר לכַסּות אותם על מנת שלא יקרצו לגנבים", ובאנו לישראל דרך פרס, דרך שַׁט אֶל עָרב אל אהואז שבפרס.

השליחים מישראל טיפלו בנו וסידרו לנו את הבריחה, הם נתנו לנו 500 דינאר וחסכו לנו הוצאות העלייה לאווירון, הם אכסנו אותנו בבתי מלון על חשבון התנועה עד הגיענו לארץ בישראל. פה קנינו בית של שנים וחצי חדרים מה עוד שקבלנו כסף ממכירת הבית בעיראק.

עזרא מורד:  לאחר סיכונים רבים הגעתם לישראל ארץ מבטחיכם עליהָ חלמתם.

היש עוד רבים כעזרא מרום שפעל תוך סיכון עצמי רב, להועיל לביטחון המדינה בעודה באיבה?

                                                        סיכום

פתגם עיראקי יהודי אומר: "גָּם אִם יִשָּׁפְכוּ מֵי הַוְּרָדִים, נִיחוֹחוֹתֵיהֶם פֹּה עֲדָיִן עֵדִים" ופתגם זה יאה למנוח עזרא מרום ז"ל, איש רב פעלים שתרומתו לישראל רבה.

עזרא מרום ובני משפחתו תרמו רבות לחברה בישראל כל אחד בתחומו, בנאמנות, במסירות ביושר ובאהבה לעם ולמדינה מבלי לנופף בתרומתם זו. לפיכך, מאמרי זה בא להאיר, ולו במקצת, את האיש ופועלו, כי לא רבים ידעו ל תרומתו הסגולית בשעתה הקריטית של המדינה, בתקופת מלחמת העצמאות כשהמדינה נאבקת הייתה על כל פיסת מידע למען מיגור אויביה שביקשו לכלותה עם לידתה.

ולבסוף כולי הערכה והוקרה להצהרתהּ של מרסל מרום בת ה -91, שעדיין ערנית וצלולת מחשבה להפליא, על ששיתפה אותי ושטחה בפני כי מוכנה היא להעמיד לרשות הרבים, באמצעות מוזיאון מרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה, חפצים ומסמכים יקרי ערך מעיראק.

קישורים 

1.  אלבום תמונות משרות הצבאי והאזרחי של סבא עזרא

2.  אלבום תמונות של המשפחה

3.   סיכום עבודת שורשים של יהב חי על סבא עזרא (נינו של עזרא מרום)

  סיפור האהבה של מיכל לדוד- סיפור אהבה המוקדש באהבה למיכל נכדתי:

הזוית האישית

שמחתי להכין את העבודה עם מיכל נכדתי ולהביא לידיעת המתעניינים את סיפורו המיוחד של אבי שהיה צנוע מאד ולמרות שפנו אליו רבים לכתוב ספר על חייו הוא סרב ואמר שיש דברים שעדיף לא לגלות., אך אחרי 70 שנה כבר בהחלט מותר לספר.

לילי

כשמיכל נכדתי שאלה אותי אם אני מוכנה לעשות איתה את הפרוייקט לא הבנתי בדיוק למה אני נכנסת. במבט לאחור אני שמחה מאד שהיא הרגישה קרובה אלי לבוא ולבקש ממני להתפנות ולבוא לפגישות הדו שבועיות . הגעתי בשמחה ושמחתי שהסכימה שאספר את סיפורו של אבי ז״ל. הסיפור לא סופר כמעט ורק מעטים נחשפו אליו. המטרה לחזק את הקשר לעבר של סבתא וסבא היא מבורכת יצא לנו לחטט במסמכים, לצלם, לסרוק ול״בשל״ את הסיפור האישי שלנו. בהזדמנות זאת הסרטתי את סבתא מרסל ולשמוע ממנה סיפורים מרתקים.

לסיפור האהבה בחרתי לספר למיכל על האשה במקרא שעל שמה היא קרוייה כמובן זאת מיכל בת שאול וסיפור האהבה הדי טרגי שלה לדוד כדי שתדע בעתיד לעשות את בחירותיה באומץ ומתוך אמונה ובטחון בדרכה ותלך עם לבה למרות הקשיים. גם הסיור בבית התפוצות היה מרתק ומקרב ונכדתי נחשפה לשלוחות העם היהודי בעולם ולעושר התרבותי שעם ישראל תרם וממשיך לתרום לעולם כולו.