מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא מרים גוטווילן ניצולת שואה

מפגש קשר רב דורי בבית הספר אביטל
זארבריקן, עיר הולדתה של סבתא, בלילה
בריחה מהשואה

סבתא מרים מלץ נולדה נולדה בעיר זרבריקן בגרמניה בשנת 1923.

המשפחה הייתה ציונית. האב היה הרב של העיר (שמו שמואל מלץ?). בגיל 14 סבתא מרים יצאה למחנה של נוער ציוני וכשחזרה מהמחנה היא גילתה שאין אף אחד בבית. חנות הבדים הגדולה של אבא שלה הייתה סגורה והשכנים אמרו לה שהגרמנים לקחו את האבא שלה ואת אשתו והבת שלהם (אחותה למחצה, הני) למחנה עבודה.

באותו זמן אחיה הגדול כבר היה בארץ ואחותה הגדולה כבר ברחה לצרפת והייתה נשואה (אבל נרצחה לבסוף בצרפת). ההורים של סבתא השאירו לה מכתב שתשלח אליהם בגדים וחפצים ותנסה לשלוח גם כסף ותכשיטים, ככל שתוכל ושלא תבוא אחריה בשום אופן אלא שתעלה לארץ ישראל. סבתא ארזה חבילות גדולות ובתוך הבגדים והנעלים שמה כסף ותכשיטים וכאשר באו השוטרים הגרמנים לבדוק את החבילות הם ראו שהחבילות סגורות וקשורות. החיל רצה לפרק את הכל ולבדוק את הנעלים והבגדים והקצין שלו אמר לו "עזוב, מה ילדה קטנה כבר יכולה לעשות, מה היא מבינה".

החבילות נשלחו אל המחנה וסבתא שמרה על קשר מכתבים עם ההורים עוד תקופה וידעה שמה שהיא שלחה להם כלכל אותם לאורך תקופה ארוכה ביותר. כשהייתה בארץ היא הגיעה לקיבוץ משמרות ואח"כ עברה לקיבוץ מצובה ושם הכירה את סבא אלי שהגיע למצובה מדגניה.ביום כיפור סבתא מרים עבדה בקיבוץ וגם צמה וכתבה לאביה בגאווה שהיא הצליחה לצום וגם לעבוד, אבל הוא גער בה וכתב לה בחזרה שהיא צריכה לדאוג לעצמה ואם היא עובדת בשדות היא חייבת לאכול ולשתות ואלוהים יבין ויסלח לה.

אח"כ אבד הקשר של סבתא עם אבא שלה ולבסוף נודע לה שהאב ואמה החורגת נספו באושוויץ, אבל אחותה למחצה ניצלה והגיעה לארץ ועדיין חיה, בת 92 לערך כיום. אח של סבתא הרמן מרץ נלחם בצבא הנאצי במלחמת העולם השניה. הוא נפל בשבי והוחזק במחנה שבויים עד סוף המלחמה. לאחר שחרורו הוא חזר לארץ  ופעל להעלאת מעפילים. באחת הפעולות עם המעפילים הוא עמד ליד בחור צעיר בן 16 שהיה לו נשק. הבריטים הקיפו אותם ולמרות שהייתה הוראה חד משמעית לא לירות על הבריטים, כדי לא לעורר פעולת נגד של הבריטים, אותו נער ירה והבריטים ירו בחזרה. הנער בן ה- 16 ואח של סבתא מרים, נהרגו וקבורים אחד ליד השני בבית העלמין בחיפה.

סבתא מרים וסבא אלי נפגשו בקיבוץ מצובה, היא היתה בת 17 והוא היה בן 19, הם התאהבו והתחתנו, התיישבו בנהריה ועשו חיל – סבא הקים ביחד עם חברים קואופרטיב של כריית חול וזיפזיף. הם נסעו פעמים רבות לטייל בגרמניה, הם אהבו את השפה הגרמנית. היו להם זיכרונות ילדות טובים מגרמניה – מאכלים אהובים, געגועים למשהו שהיה ועבר.

לסבא וסבתא נולדה רק בת אחת, היא סבתא הגר, אבל לסבתא הגר, שנשאה לדורון רובין  היו ארבעה נכדים – אבא ניר והדודים שלי זיו, נוה וברק. היום שבט רובין מונה את סבתא הגר, ארבעת בניה, ארבע כלות ועוד 14 נינים.

סבתא וסבא אהבו את המשפחה שלהם יותר מכל ולא החמיצו אף אירוע משפחתי עד שנפטרו לאחר יותר משבעים שנות נישואין בהפרש של שנה וחצי אחד מהשני – היא בת 90 והוא בן 94.

 הזוית האישית

יעל: לצערי, לא הספקתי להכיר את סבתא שלי שהסיפור מסופר עליה אבל היה לי מאוד מעניין לשמוע חוויות שהיא חוותה וסיפורים שקרו לה.

הזוית האישית

לא פגשתי את סבתא שלי שהסיפור מסופר עליה אבל היה לי מאוד מעניין לשמוע חוויות שהיא חוותה וסיפורים שקרו לה.

מילון

זארבריקן
זַארבְּרִיקֵן (בגרמנית: Saarbrücken (מידע · עזרה)) היא עיר בגרמניה, בירת המדינה הפדרלית חבל הסאר. אוכלוסיית העיר מונה 180,515 איש, ובאזור העירוני המקיף אותה יש 1.1 מיליון תושבים. זארבריקן הייתה בעבר המרכז התעשייתי והתחבורתי של ייצור הפחם בחבל הסאר; במפעליה ייצרו גם ברזל, פלדה, סוכר, בירה, מוצרי קרמיקה, ציוד אופטי, מכונות וחומרי בניין. אך בעשורים האחרונים פחתה חשיבות האזור כמרכז תעשייה מפני שחברות אירופיות מעדיפות לייבא פחם ממדינות שבהן עלות העבודה נמוכה יותר. העיר שוכנת על נהר הסאר, יובל של המוזל (שהוא עצמו יובל של הריין), החוצה אותה במרכזה.

ציטוטים

”לצערי, לא הספקתי להכיר את סבתא שלי“

הקשר הרב דורי