מאגר סיפורי מורשת

סבתא ליליה נולדה בשנת 1950 בעיר קרמנצ'וג באוקראינה. היא נולדה  לאחר מלחמת העולם השנייה.

בעיר מגוריה המלחמה השאירה חותם רציני. היה עצב רב באותה תקופה כי הרבה אנשים איבדו קרובי משפחה וזה בעצם הדבר שקירב בין כל האנשים. למרות כל החוויות הקשות שזכורות לסבתי מהילדות ביקשתי ממנה לספר כמה חוויות שמחות שעברו עליה.

סבתא שלי מספרת לי

אז לא היו טלוויזיות או מחשבים, אפילו טלפונים לא היו בכל בית, אלא רק למנהלים של חברות ענקיות. באותה תקופה הבילוי אחרי הלימודים היה בחוץ, בחצר. אך בימי שבת וראשון היינו הולכים לקולנוע כי בשאר הימים לא היה נוח ללכת לשם בגלל הלימודים. בעיר שלי היו 4-5 בתי קולנוע. בתי הקולנוע היו יפים ומקושטים. לרוב בקולנוע היו 2 אולמות, אולם אחד אדום וגדול עם כיסאות אדומים ואולם אחר כחול עם כיסאות כחולים. על התקרה בלובי היו נברשות ענקיות, בלובי היה "בופה" ובו מכרו משקאות ממותקים וסנדוויצ'ים על אף שאסור היה להכניס מזון לתוך האולמות.

בנוסף לבופה שהיה בלובי הייתה שם גם במה ועליה ניגנו נגנים. כשאני הייתי בגילך היו סרטים רק בשחור לבן. הטלוויזיות הופיעו לראשונה כשהייתי בת 13 ורק בגיל 16 הופיעו לראשונה הסרטים הצבעוניים.

למרות שהייתה לנו טלוויזיה את כל החדשות שידרו ברדיו. לא היה בית בלי רדיו. באותה תקופה אנשים היו מתאספים בבית של מישהו שיש לו טלוויזיה רק בשביל לראות תוכנית מסוימת. לעיתים כשלא היה מקום בדירה של אותו האדם אנשים היו מציצים מהחלון בשביל לראות טלוויזיה. באותם הימים אנשים שגרו באותו בניין ובאותו רחוב היו ממש קרובים אחד לשני אז היינו מגיעים אחד לשני בחגים, מתאספים בחצר הרבה, חוגגים ביחד, זאת הייתה תקופה כזאת.

הזוית האישית

מאיה – בעבר אני וסבתא שלי לא כל כך דיברנו. כשהייתי באה אליה זה היה רק בגלל שההורים שלי לקחו אותי לשם. הריחוק הזה ביני ובין סבתא שלי יצר את הקושי בעבודה הזו. בהתחלה כתיבת העבודה היתה מעיקה, כי הייתי צריכה לשבת ולהקשיב לסבתא שלי. אבל אחר כך הבנתי שזה השתנה ולבסוף אפילו נהניתי לעשות את העבודה ולהקשיב לסיפורים שלה. היום בזכות העבודה הזאת אני מבלה עם סבתא שלי יותר זמן ממקודם וזה משמח אותי ואותה. הפעם אני לא באה להקשיב לסיפורים שלה מתוך הכרח אלא מתוך התעניינות. העבודה שנתה את הדרך בה אני מסתכלת על סבתא שלי ואנשים מבוגרים אחרים. היום בזכות העבודה אני וסבתא שלי מאוד קרובות אחת לשנייה ואני מספרת לה הכל.