מאגר סיפורי מורשת

שמי סימה, נולדתי בחיפה בשנת 1951. כשהייתי בת שלוש אני ומשפחתי עברנו לסן-פרנסיסקו שבארצות הברית בעקבות הלימודים של אבי. עברנו לכמה מקומות בארצות הברית ולבסוף לניו יורק. כשלמדתי באוניברסיטה הייתה לי אפשרות ללמוד שנה שלישית בחו"ל ואני בחרתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. שם פגשתי את רמי שלמד שנה ראשונה רפואה.

רמי נפל בשבי המצרי

לאחר שהכרתי את רמי, התחלנו לצאת והתאהבנו. היינו ביחד כל השנה. הכרתי את החברים של רמי ועד היום אנחנו חברים טובים. חזרתי לארצות הברית לסיים שנה רביעית לתואר ראשון ובקיץ 1973 חזרתי להיות עם רמי. בספטמבר 1973 רמי יצא למילואים עם חטיבה ירושלמית בתעלת סואץ בסיני. ביום כיפור פרצה המלחמה. רמי וחבריו החיילים החזיקו מעמד יומיים בבונקר וביום השלישי רמי נפל בשבי של המצרים. כל התקופה בשבי הוא היה בתא מבודד, ולא ראה את חבריו החיילים. יום יום היו חקירות ועינויים. החיילים המצריים סיפרו לו שהם כבשו את ישראל כולה. לפי היומיים הראשוניים בהם ראה מה קרה בסואץ בסיני, הייתה אפשרות כזאת.

השבויים במצרים

בשבי במצרים

אני המשכתי לגור ברחביה בירושלים. עבדתי במחקר בבית חולים הדסה בירושלים. לא שמעתי מרמי תקופה ממושכת, עוד מלפני יום הכיפורים. הייתי מבקרת פעמיים בשבוע את המשפחה של רמי. חודש אחרי פריצת המלחמה חיילים הגיעו לבית של הוריו והראו תמונות שצילמו של השבויים וביקשו מאיתנו לזהות את רמי. כשזיהינו אותו בין השבויים, היינו בהלם. החברים של רמי, שקיבלו כמה ימי חופשה או נפצעו, תמיד מצאו את הזמן לבוא לבקר אותי ולעודד אותי.

לאחר שלושה חודשים, בקילומטר מאה ואחד, מצרים וישראל הגיעו להסכם הפסקת אש והחלפת שבויים והצלב האדום הטיס את השבויים לתל אביב. לא נתנו לנו להגיע לשדה התעופה, אך הצבא הביא אותו הביתה לכמה שעות להיות עם המשפחה.

רמי חוזר מהשבי המצרי

כשראינו אותו היינו בהלם – מגולח ורזה מאוד, במדים מצריים, אבל הוא היה מאושר כי לא האמין שהגיע הביתה. למחרת בבוקר לקחו אותו לשבועיים לחקירות בבית המלון שבזיכרון יעקב.

אני זוכרת שהיה זה יום חמישי ואני לקחתי רכבת לזיכרון יעקב, התגנבתי לתוך בית המלון והתחבאתי בתוך החדר שלו. העיקר שהיינו ביחד כי הגעגועים היו עצומים והאהבה בערה. ביום שבת היה מותר לכמה שעות למשפחה לבקר בבית המלון ואז חזרתי עם משפחתו הביתה עד ביקורנו שוב בשבת הבאה.

בחקירות, הצבא רצה לדעת כל פרט של מה שעבר עליו – מה הוא סיפר להם על הצבא שלנו. הרבה משפחות הגיעו לבקר את השבויים שחזרו והם ניסו לזהות אם הבנים שלהם שם, כי הם היו נעדרים. כמה משפחות הצביעו על התמונה של רמי ואמרו שזה הבן שלהם. היה זה קשה מאוד לרמי לאכזב אותם ולהגיד להם שהוא אינו בנם.

רמי היה שבועיים בזיכרון יעקב. היו אלה ימים קשים מכיוון שהוא יצא מחקירות לעוד חקירות. עם זאת, הם האכילו אותו טוב ובשבועיים האלה הוא עלה 10 קילו!  לאט, לאט הוא חזר לחיים שלו באוניברסיטה ואנחנו לא יכולנו להיפרד. רצינו להתחתן כמה שיותר מהר. ההורים שלי שגרו בניו יורק אמרו רגע!!  תחכו לנו!  אנחנו התחתנו ב – 22 באפריל 1974.

ביחד- בעלי ואני מאושרים עד עצם הזה. 

השיר בו בחרנו: הגשש החיוור לו יהי

הזוית האישית

סבתא סימה: המסר שלי באמצעות הסיפור הוא שישנם אירועים בחיים שמשנים את ההתייחסות לעולם. המלחמה עשתה אותי בוגרת יותר. אני למדתי להתמודד עם מצבים קשים, למדתי להתמודד גם לבד ולהיות חזקה. ההחלטה להתחתן הייתה ברורה מאליה. לחיות עם רמי עד היום זה אתגר, אבל לא הייתי מוותרת עליו לעולם.

מאיה: מה שלמדתי מהסיפור זה שצריך תמיד להאמין ולא לוותר על מה שחשוב לך. שגם אם קשה, תמיד יהיו אנשים שיעזרו לך גם שאתה לבד. שצריך להיות חזק ועם הרבה סבלנות.