מאגר סיפורי מורשת

 

הסיסמה שלנו על כתובת אש.

בטרם הגענו לקיבוץ היעד ההינו צריכים לעבור הכשרה בקיבוץ מבוסס יותר. הגרעין שלנו נשלח לעבור הכשרה בכפר רופין שבעמק בית שאן. בשנת 1963 כל הגרעין שלנו יצא לכפר רופין לשל"ת (שרות ללא תשלום). שבו השתתפו גם הבנים וגם הבנות, זאת הייתה תקופה יפהפייה גובשנו מבחינה חברתית, בני נוער עירוניים הגיעו לקיבוץ- לצורת חיים אחרת מאשר בעיר, למדנו לעבוד בחקלאות ובשירותים שונים בקיבוץ והערך המוסף לכל זה היה חריצות , משמעת ומוסר עבודה. 

 

כפר רופין, קיבוץ בעמק בית שאן, כידוע אחד האזורים החמים ביותר בארץ, בקיץ הטמפרטורות מגיעות עד 40 מעלות. מייסדי הקיבוץ עלו לארץ מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה. הם הקימו אותו במסגרת "חומה ומגדל"- אלו ישובים שבאו לקבוע עובדות בשטח כדי להגדיל את גבולות ההתיישבות במדינה העתידית. היישובים הוקמו במהלך לילה אחד, הוקמה החומה ומגדל שמירה, על פי החוק שהיה קים אז אסור היה להרוס מבנה שהיה לו כבר גג. בשנים שאנו היינו שם, לא היו מזגנים, המאווררים היו מיושנים והרעישו כמו טרקטור. גרנו בצריפים 3-4 חברים בחדר (עם הפרדה בנים ובנות) את החדרים ציננו עם טפטפות על החלונות כך שאם נשבה רוח זה היה מצנן מעט את החדר. הייתה לנו שם פעילות חברתית ענפה, ללא טלוויזיה וסמרטפונים. את כל הפעילויות ארגנו בכוחות עצמנו: אספות גרעין בהן קיבלנו כל מיני החלטות על גורלנו (שהיום הן מצחיקות בעיני אבל אז הן היו רציניות ביותר), מסיבות, ערבי שבת, הסתלבטות על הדשא, טיולים וכו'. לחופשות יצאנו אחת לשישה שבועות. לאחר שישה חודשי של"ת התגייסנו לצבא במסגרת הנח"ל.

את הטירונות עברתי במחנה 80, כמו שאר חברי הנח"ל. היא נמשכה שלושה חודשים רצופים, בחודשי החורף. שם קיבלנו שיעורי נשק, מטווחים, סדרות בשטח (ממש קרבי), המגורים היו באוהלים וישנו על מיטות שדה, עשינו עבודות מאהל בבסיס ופעילויות נוספות. למרות הקשיים זכורה לי תקופה זו כתקופה חוויתית, משום שהבנים עשו את הטירונות שלהם באותו בסיס, עובדה שמאוד רוממה את רוחנו הבנות בעת משבר. (הם היו מתפלחים מידי פעם לאיזור הבנות, דבר שהיה אסור), אך היו גם ימי גרעין משותפים שהיו ברשות.  

 

חוויה נוספת שהייתה לי היא השתתפותנו במצעד צהל. האימונים, תרגילי סדר, שהיו מפרחים לא גרעו מעומק החוויה והגאווה לצעוד במצעד.  היה זה מצעד צהל האחרון שנערך בבאר שבע. (היה רק עוד מצעד אחד אחריו בשנת 1967 מצעד הניצחון לאחר מלחמת ששת הימים).בתום הטירונות חזרנו לכפר רופין להמשך השירות הצבאי, מאוחר יותר הגיעו בנים (הטירונות שלהם הייתה ארוכה יותר), והמשכנו בחיי החברה שלנו בעבודה בקיבוץ. עבדנו במטבח, במיון תמרים ועד.    

אני עבדתי במיון תמרים ואריזתם וגם במטבח ובחדר האוכל.הקשר עם הבית היה במכתבים בלבד (אין טלפונים בבתים, אין ווטסאפ וכו') ולחופשות יצאנו אחת לשישה שבועות.המשכורת הצבאית נכנסה לקופת הגרעין וכל חבר קיבל תקציב לצרכיו האישיים. לפעמים הגרעין התגייס לעבודה מיוחדת בשבתות שנקראה "גיוס", היו לה שתי מטרות: אחת צו השעה של המשק – עומס בענפים שהעבודות בהם היו דחופות. השנייה גיוס כספים לקופת הגרעין לרכישה של דברים משותפים לכולנו כמו טייפ.

אורי שלי   

בכל התקופה הזו היה גם אורי בתמונה, אלא שלכל אחד מאיתנו הייתה או היה חבר או חברה. אבל אורי היה תמיד ידידי הטוב עד שלקראת סיום התקופה נהיינו חברים ממש עם קשר רומנטי. מאז ועד היום אנו ביחד יותר מ- 47 שנים.

 

אתר כפר רופין : "בין גלבוע לגלעד, בעמק המעיינות, בקצה הכביש – שוכן קיבוץ כפר רופין. הקיבוץ הוקם ב-25 בנובמבר 1938 כיישוב "חומה ומגדל". הוא נקרא על שמו של ד"ר ארתור רופין, אשר עמד בראש המשרד הארץ-ישראלי ותרם רבות לבניין הארץ ולפיתוח ההתיישבות הציונית בישראל."

 

תשע"ה

מורה מובילת תכנית לנא עיראקי