מאגר סיפורי מורשת

סבתא יונה מספרת לנכדתה הודיה.

ילדות

שמי יונה שמעוני, נולדתי בערך בשנת 1937 בעיר צנעא, בירת תימן והעיר הגדולה במדינה. קראו לי 'יונה' מלשון 'חופש'. להוריי קראו שלום יהודה וסעדה מקייטן. הוריי עסקו בקדרות, זו הייתה אחת המלאכות המסורתיות בתימן, הקדרות היא אומנות הכנת הכלים מחימר. ובאמצעות הקדרות יוצרים הקדרים כלי חרס.

היינו ששה ילדים. גרנו בבית של חדר וחצי, את האוכל בישלנו בחוץ על עצים. בית הכנסת שלנו היה חדר גדול שאליו כולם היו מגיעים. מאוד אהבנו את חגי ישראל, החג שהכי אהבתי היה חג הסוכות – אז ישבנו כולם בסוכה במשך כל הלילה.

בילדותי הייתי ילדה מאוד שקטה, אהבתי לשחק בחוץ עם הילדות. היה לנו פח ששימש ככלי, שעליו היינו מתופפים.

העלייה והקליטה בארץ

עלינו לארץ כשהייתי בת 15 בערך בשנת 1952. עלינו בעקבות גל אנטישמיות בתימן. הצטרפו אלינו למסע אבא וקרובי משפחה, אימא נפטרה בהיותנו בתימן. הקליטה בארץ הייתה מאוד קשה. הציבו לנו עובדה היכן לגור. המקום הראשון אליו הגענו היה למעברת 'קריית מלאכי'. לאחר מכן עברנו למושב בקוע, השוכן בגבול הרי יהודה מערבית לבית שמש, המושב בקוע הוקם אז על ידי עולים מתימן.

בתימן, הבנות לא  למדו בבית ספר. וכשהגעתי לארץ בגיל 15, לא הלכתי ללמוד בבית הספר. מכיוון, שהתחתנתי בגיל צעיר מאוד, לא הספקתי ללמוד. הייתי צריכה לדאוג לילדיי ולעזור בפרנסת בני הבית. יצאתי לעבוד, כל ימי עבדתי במשק בית עד היום. לו הייתה לי אפשרות הייתי בוחרת להיות אחות בבית רפואה.

את סבא אברהם הכרתי עוד בתימן. כשהתחתנו הייתי בת 8 וסבא היה בן 11. החתונה התקיימה בחצר שליד הבית. כשהייתי בת 17 נולד בני הראשון. סה"כ יש לנו 8 ילדים:  3 בנות ו-5 בנים.

הדבר שגורם לי נחת רוח הוא, כאשר אני רואה את הילדים והנכדים שלי מצליחים ומאושרים. אני נהנית מאוד כשכולם באים אליי להתארח בחגים. מידי יום שישי אני מתקשרת לכל הילדים שלי ונהנית מאוד לשמוע גם את הנכדים. אני מאחלת לצאצאיי שהחיים שלהם יהיו מתוקים תמיד!

הזוית האישית

הודיה: תודה לך סבתא שפינית מזמנך לספר לי את סיפורך. מאחלת לך הרבה בריאות ונחת מכל צאצאייך.