מאגר סיפורי מורשת

שמה של סבתי מצד אמי היה חיה אסתר גולדברג, היא שינתה את שמה לרוה לאחר שהתחתנה עם סבי. היא נולדה ביום 9 בנובמבר בשנת 1950 בפתח תקווה. לאימא שלה קוראים שרה והיא הייתה עקרת בית, אבל במקצועה הייתה תופרת בגדי עלית (בגדים מיוחדים). לאביה קראו חיים והוא היה טכנאי בבית חולים. לאחיה קוראים שמואל והוא עבד בתעשייה אווירית.

סבתי ומשפחתה נסעו לנהריה כל שנה למשך חודש, שם התגוררו עם דודיה, הם נהגו ללכת לים ביחד ולטייל. בימי שבת סבתי הלכה עם משפחתה לבית כנסת ולאחר מכן הייתה נפגשת עם חברותיה. בערב שבת נהגו לאכול בני המשפחה חמין. בתור ילדה סבתי אהבה מאוד לשחק קלאס, מחבואים, תופסת וסולמות וחבלים, גם נהגה לקרוא ספרים ולשמוע רדיו. יותר מאוחר כשהתבגרה היא אהבה לתפור, לסרוג ולרקום. בעת משחקי כדורגל של "מכבי פתח תקווה" סבתי ומשפחתה ישבו מול הרדיו והקשיבו לפרשן בהתלהבות וניסו לדמיין את המשחק, הם שמעו הרבה מאוד משחקים של הקבוצה הזאת מכיוון שסבא שלה ואחיו היו שחקנים.

כל משפחתה המורחבת גרה באותו בית בו היא גרה בנערותה, הם גידלו גידולים חקלאיים ונהגו להכין חלק מהאוכל בעצמם בעיקר פירות וירקות. סבתי נהגה לעזור במשק הבית, בחקלאות ובבעלי החיים. כשהייתה ילדה היא מאוד אהבה ונקשרה לבעלי החיים, היא הייתה אוכלת עם חתולים מאותה קערה והיא אהבה מאוד את הכלבים שהיו לה.

כשהיא הייתה בתיכון היא אהבה ללמוד בעיקר תנ"ך והיסטוריה. תלבושתם האחידה הייתה חולצה בצבע תכלת, חצאיות, גרביים לבנות קצרות והיה סמל על החולצה, בחורף חצאיות קצרות עם גרביונים. היא למדה בבית ספר רק לבנות שקראו לו נצח ישראל, לבנות. וכמו כן היא הייתה בתנועת הנוער בני עקיבא.

סבתא שלי עם ההורים שלה ואח שלה

בזמן מלחמת ששת הימים היא הייתה בכיתה י"א, והיא התנדבה בדואר מכיוון שכל הגברים נלחמו. לאחר המלחמה היא נסעה עם בנות כיתתה לירושלים המזרחית והיא מאוד התרגשה כי זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא הייתה שם. במלחמת יום הכיפורים היא תרמה דם והתנדבה בבית חולים. היא התנדבה גם בויצ"ו ובמסגרת ההתנדבות עזרה למשפחה מרוסיה להכיר את ארץ ישראל, היא אירחה אותם אצלה, לימדה אותם קצת עברית ועזרה להם עם הבירוקרטיה.

המוזיקה שהם היו מאזינים לה הייתה לועזית, ומעט מאוד מוזיקה ישראלית. הזמרים שבעיקר אהבה היו שושנה דמארי, יפה ירקוני, צדוק סביר. סגנונות הריקוד העיקריים היו טנגו, ריקודים סלונים, ואלס. בימי שישי היו הולכים למועדון שם היה אפשר לרקוד בזוגות או במעגלים. רוב הבילויים היו קולנוע, אז סבתי ומשפחתה היו הולכים לפחות פעמיים בשבוע לקולנוע. היו גם קצת הולכים להצגות, והיו גם הולכים בחופשים לים.

את אמצעי התקשורת היו מעבירים ברדיו, וגם כך היה אפשר להעביר דברים למרגלים. את סבי היא פגשה במסיבת ריקודים שהתקיימה בשישי בערב, סבי הזמין אותה לרקוד ומאז עד היום הם ביחד. כיום יש להם שלושה ילדים, ותשעה נכדים.

לאחר התיכון היא לא הלכה לצבא כי היא היתה מבית דתי. היא התנדבה ביד שרה במשך 12 שנה, עזרה לפצועים או חולים וגם נתנה לאנשים ציוד רפואי, למשל קביים, מכשירי הנשמה ועוד.

היא למדה לתואר ראשון ושני בלימודי ארץ ישראל, עבודת הגמר שלה הייתה על חשיבות התיעוד ובגלל האהבה שלה להיסטוריה, הרבה פעמים, שהייתי קטנה, היא הייתה מספרת לי ולאחים שלי סיפורים היסטוריים.

סבא וסבתא שלי בחתונה

חפץ משפחתי שעובר מדור לדור במשפחה

משפחת גולדברג מתגוררת בצפת מזה דורות רבים. בשנת 1837 אירעה רעידת אדמה הרסנית בצפת, בית משפחת גולדברג נהרס, בני המשפחה ניצלו אך כל הרהיטים והחפצים אבדו חוץ מהחנוכיה שנמצאה מושלכת הרחק מהבית כשהיא שלמה. אחד מבני המשפחה, חיים נחום ז"ל, אימץ את החנוכיה, וכאשר נפטר עברה החנוכיה אל בנו הבכור יעקב יוסף ז"ל, שהוא אביו של סבא רבא שלי.

משפחתו של יעקב שהיה ילד באותם ימים עברה להתגורר בירושלים. באותם ימים ירושלים הייתה בשליטת הבריטים. הערבים באותם ימים היו מיידים אבנים בכל השכונות של היהודים. בשנת 1929 משפחתו של סבא רבא שלי, חיים, מדליקה נרות בחנוכיה. החנוכיה ניצבת על עדן החלון והאבנים שנזרקו על ידי הפורעים הערביים מנפצים את החלון אך הלהבות בחנוכיה ממשיכים להאיר את החשיכה.

שנים לאחר מכן עוברת המשפחה להתגורר בפתח תקווה. במלחמת העצמאות אורז יעקב את החנוכיה ומניח אותה במקום מוגן. במשך השנים ממשיכים בני המשפחה לחגוג את החג חנוכה בהדלקת נרות בחנוכיה.

לאחר שיעקב נפטר בשנת 1985, עוברת החנוכיה לבעלותו של סבא רבא שלי חיים. לאחר שחיים נפטר עוברת החנוכיה לסבא וסבתא שלי ועד היום נמצאת שם.

החנוכיה המשפחתית

עץ המשפחה

הזוית האישית

מעין: הכנת הסיפור הייתה חוויה מאוד מעניינת עבורי. גיליתי פרטים חדשים ומאוד מעניינים, אפילו על עברה של סבתי. זה נתן לי הצצה לחיי הילדות שלה. סבתי נולדה בישראל וגדלה בבית דתי עם משפחה. סבתי כבר בגיל 19 התחתנה עם סבי ובגיל 20 כבר הייתה בהריון עם דוד שלי. אני חושבת שזה ממש חשוב, כל אחד צריך לדעת את ההיסטוריה של משפחתו.

סבתא חיה: מאוד נהניתי מהתכנית, נהניתי להתחיל לעלות זיכרונות ולדבר על עברי. ומאוד נהניתי לספר למעין על חיי הילדות שלי.