מאגר סיפורי מורשת

שמי זהבה אשבל, שם הנעורים שלי הוא קרונוברג. אני גרה בירושלים. גרתי בילדות בחיפה. הילדים שלי הם איל (אבא של ירדן), עמית ואור. נולדתי בתאריך 15.12.49. אימא ואבא שלי התחתנו בשנת 1940 בחיפה. אבא שלי הגיע בתור ילד בגיל 10 מפולין ואימא שלי מירושלים. גדלתי בבית חם ואוהב. אבא עבד הרבה בחברה של הובלות מנמל חיפה ואימא נשארה בבית. יש לי אחות בשם עופרה והיא צעירה ממני בשלוש שנים.

גרתי בחיפה ולמדתי בבית ספר ביאליק. אהבתי ללמוד חשבון והנדסה, ללכת לים, לנסוע לטיולים ולבקר את סבתא. אהבתי לשיר לאסוף מפיות ובובות בתור תחביב. אהבתי לאכול ביצים חומות. בבת המצווה שלי זו הייתה הפעם הראשונה שהייתה חגיגה בלי סבא שלי. משהו מצחיק שקרה לי בילדותי: פעם אחת נפלתי תוך כדי משחק ושברתי את היד ואחותי חשבה שאפשר להידבק מזה שיש לי גבס.. עוד מקרה משעשע שזכור לי מגיל ההתבגרות, הוא שיום אחד הבאנו גור כלבים, שמנו אותו במרפסת של המטבח. בלילה שמענו נביחות וכולנו לא ישנו. בבוקר מצאנו אותו בתוך הנעל של אבא שלי..

למדתי בתיכון "בית הפקיד". בצבא הייתי שנתיים בחיל המודיעין וזכור לי עד היום שעכברים אכלו לי את הסנדוויץ' בזמן שמירה. קיבלתי את רישיון הנהיגה בגיל 30.

התחתנתי בתאריך 03.1971, הכרתי את דני (סבא של ירדן) במסיבה של הצופים. חוויה זכורה לי מהחתונה היו אורחים שהגיעו לפנינו.

חפץ שעובר דורות במשפחה

מגילת אסתר מוקטנת כתובה על קלף בתוך גליל מוכסף ומקושט. גודל הגליל 15ס"מ. המגילה נמצאת במשפחה של סבתא שלי יותר מ-100 שנה. אימא של סבתא שלי קיבלה את המגילה מסבתא שלה.

המגילה שעוברת במשפחה

רגע משמעותי בחיי סבתא

סבתא מספרת: "בשנת 1997 היינו צריכים לצאת לשליחות בארצות הברית. איל אבא של ירדן היה אחרי הצבא ועמית היה בצבא. אור, אחיהם הקטן, היה בן 13 והוא אמר שהוא לא מוכן לנסוע לארצות הברית. הוא בכה ולא היה מוכן לשמוע על מעבר. הוא אמר: "אני נשאר פה, אני נשאר עם אחים שלי". אמרנו לו שהוא לא יכול. במשך כמה שבועות הוא בכה. הוא לא רצה לשמוע,שום דבר שניסיתי לא עבד. בסוף הוא אמר לבעלי דני: "אז מה אתה אומר, אתם חושבים שלי אין מה להגיד על זה?". אז דני אמר לו: "נכון. לך אין שיקול דעת בנושא. אתה בא איתנו." לי זה היה תקופה מאוד קשה וביום שנסענו באו איל ועמית לשדה התעופה. כל הדרך אור בכה והפרידה מהאחים הייתה לי ולאור מאוד קשה.

הזוית האישית

סבתא זהבה: שמחתי מאוד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם ירדן, נכדתי. השאלות שנשאלתי גרמו לירדן להכיר יותר אותנו ואת ההיסטוריה המשפחתית. לנו ניתנה ההזדמנות להעביר את מה שבדרך כלל איננו מספרים. מקווה שתרמתי לירדן מידע שלא ידעה עלי, ולהתעניינות שלה  בהמשך.

ירדן: מאוד התרגשתי לעשות את התכנית, נהניתי מאוד. אני מקווה שיהיו עוד תכניות דומות בעתיד. היה גם כיף ללמוד על העבר של סבא וסבתא שלי.