מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא ויקי בן מנשה

הכנתי לסבתא לראש השנה ברכה והצטלמנו
סבתא בילדותה
החיים של סבתא ויקי

סבתא שלי, ויקטוריה אוחיון (היום נקראת ויקי בן מנשה), נולדה בתאריך 3.10.1949, במרוקו. בגיל 3 עלתה לישראל ממרוקו, וכאן התחילה את חייה, היא אהבה מאוד לקרוא לבשל ולסדר את הבית, וכשעברה לארץ גרה במושב תפרח שבנגב. בתור ילדה אהבה לעזור לילדים חלשים בלימודים ולשחק בקלאס, בגירים ובחמש אבנים. המאכל שהכי אהבה בילדות היה קוסקוס. המקצועות שהכי אהבה היו ספרות, מתמטיקה, ותנ"ך.

סבתא ויקי בצעירותה

תמונה 1

משהו משמח שקרה לה בילדות: במושב בו גרה בכל פעם שהיו הולכים למחלבה היו נפגשים כל החברים ונהנים יחד. אימא שלה הייתה אקדמאית וניהלה במרוקו מפעל טקסטיל. אבא שלה ניגן בחתונות ואירועים. בבת המצווה שלה הרגע הכיף ביותר היה כשכל הבנות הגיעו ורקדו ריקודי עם. לאחר מכן למדה במושב ואז בתיכון למדה בכפר אליהו בפנימיה. סבתא שלי בגיל 18 קיבלה רישיון לנהיגה, לאחר מכן הייתה שנתיים בצבא. חוויה מהצבא: הייתה טירונות וכל פעם מישהי אחרת הייתה אחראית טלפון ושם היו נפגשות כל החברות.

בשנת 1971 התחתנה עם סבא שלי כשהייתה בת 21. במשך כל החתונה סבתא צחקה וכל החברים שלה הגיעו לחתונה. חלומה היה לעסוק בחינוך דור העתיד ולטפל בילדים. לאחר כמה שנים החלום התגשם, כיום עבודתה היא גננת: יש לה שלושה גנים בחצר הבית כבר במשך 45 שנה. יש לה ארבעה ילדים: שלוש בנות ובן. ליאת (אימא שלי), דנה, עדי, ואהוד.

סבא וסבתא בצעירותם

תמונה 2

סבתא שלי גדלה במשפחה דתיה במושב תפרח שבנגב שהוא נחשב למושב מאוד דתי. במושב למדה בחטיבה וכשסיימה אותה עברה לכפר אליהו (לבד) ועזבה את משפחתה לפנימיה (פנימית בנות) בשם "אגודת ישראל" שם הייתה שנתיים. הפנימיה הייתה נחשבת גם למאוד דתית ובמשך השנתיים האלה היו לה המון שאלות כמו מהות הדת, אמונות והמון שאלות על אלוהים ובכללי על כאלה דברים.

במשך זמן ארוך לא קיבלה מענה לשאלותיה והחליטה לעזוב את הפנימיה ולעשות מעשה קיצוני ולעבור לשדה בוקר לפנימיה חילונית והפוכה לגמרי מהקודמת שבה למדה וחיה. לקח לה זמן להתרגל ולהיות כמו כולם.

סבתא חיילת

תמונה 3

זה היה מסלול שהוביל אותה הישר לצבא. מה שזה היה בשבילה זה מרד אחד גדול נגד הדת. ומשם המשיכה הלאה. לאחר מכן הלכה לביקור אצל משפחתה ובהתחלה נורא כעסו עליה, מכיוון שלא המשיכה את אורח החיים הדתי והלכה לקיצוניות השנייה אבל לאט לאט קיבלו אותה והמשיכה לבקר אותם והתאימה את עצמה אליהם ובאה למושב בלבוש צנוע. לאחר הצבא לא חזרה יותר למושב, עברה לגור בתל-אביב והתחילה לעבוד. משם המשיכה את חייה כרגיל עבדה והתפרנסה.

סבתא חיילת

תמונה 4

מה שמשמח את סבתא שלי זה להיפגש עם הילדים והנכדים שלה ועם כל המשפחה. בנוסף, גם העבודה שלה משמחת אותה ובעיקר לעבוד עם ילדים ולטפל בהם.

סבתא בצעירותה

תמונה 5

סיפורו של קומקום הברד

אימא של סבתא שלי, סול, חיה במרוקו בעיר שנקראת מזגו. חלק מתרבות החיים במרוקו הייתה הכנת תה עם נענע בכלים מיוחדים. הקנקן המיוחד להכנת תה נקרא "ברד" ובו סול הייתה מכינה תה נענע עם הרבה סוכר. כשעלו לישראל לקחה איתה סבתא רבתא את הקומקום המיוחד. בדרך לארץ עצרה המשפחה לשנים בצרפת וגם שם השתמשו בקנקן כל יום. לאחר מכן כשהגיעו ארצה, השתמשה סבתא רבתא בקומקום יום יום עם נענע שגידלה בחצר הבית. עם השנים נתנה סבתא רבתא את הקומקום לסבתא שלי וכיום היא משתמשת בו בעיקר במימונה כדי לשמר את המסורת.

ברד: הקומקום המרוקאי מתכתי להכנת תה עם נענע של סבתא רבתא

תמונה 6

הזוית האישית

סבתא: סבתא אמרה שמאוד נהנתה לעבוד איתי ולענות על השאלות, ושזאת גם דרך שאני אכיר אותה יותר. לדעתה פעילות הקשר הרב דורי היא מוערכת מאוד.

מיקה: נהניתי מאוד לעבוד עם סבתא שלי, להכיר אותה יותר ואת החיים שלה ומה שעשתה בילדות. נהניתי מאוד לשאול אותה את השאלות ולשמוע את הסיפורים שסיפרה לי.

מילון

שְׂדֵה בּוֹקֵר
קיבוץ בהר הנגב, כ-30 קילומטרים צפונית למכתש רמון וכ-40 קילומטרים דרומית לבאר שבע. נודע בין השאר כמקום מגוריו של דוד בן-גוריון בשנותיו האחרונות. במפות של אותה תקופה היה באזור הר בוקר, ונחל בוקר (מקור השמות בשם הערבי ואדי בקרא, שם שהצטלצל מתאים לחוות בוקרים) ועל פי זה נקבע שמו של הקיבוץ. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”היו לסבתא הרבה שאלות על מהות הדת, אמונות והמון שאלות על אלוהים “

הקשר הרב דורי