מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי מזל ביטון, נולדתי ב1940, בכפר  בהרי האטלס, שבמרוקו.

הרי האטלס הם רכס הרים בצפון מערב יבשת אפריקה. ההרים משתרעים לאורך כ-2,400 קילומטרים, דרך שלוש מדינות המגרב: מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. הנקודה הגבוהה ביותר היא ג'בל טובקאל, מדרום לעיר מרקש שבמרוקו – גובהה 4,167 מטר.

גדלנו בכפר בבתים קטנים קטנים כשבכל בית גרה משפחה. כל משפחה קיבלה חדר גדול שבו היו מיטות בלבד, בין המיטות הפריד וילון שבמשך היום הוסט הצידה, ואז החדר היה פנוי לשגרת הבית. כשרצו לישון סגרו את הויליון ולכל אחד היה "כאילו" חדר פרטי .

אני הבת השביעית בין תשעה ילדים: מסאחדה ז"ל , סוליקה ז"ל , מסעודה, חנה ז"ל, מזל, ניסים, עליזה, אסתר. היה לנו עוד תינוק שעדין לא עבר ברית, ולכן לא היה לו שם.

הוריי קראו לי מזל כדי שיהיה לי מזל טוב בחיים. פירוש השם מזל – גורל, אושר, כוח מופשט שמשפיע על מהלך החיים לטוב או לרע. השם מזל מבטא את המזל שיהיה להורים ואת הברכה, משום שחייה יהיו מלאים במזל טוב.

אני זוכרת שהלבוש במרוקו היה צנוע, הגברים לבשו גלביות, גלבּייה היא גלימה ארוכה ורחבה הנפוצה בארצות ערב, ובעיקר בארצות המפרץ הפרסי. נשים לובשות גלבייה כלבוש יומיומי או כלבוש ערב מהודר, בהתאם לכמות העיטורים ורמת העיצוב שלה. גברים לובשים גלבייה המעוצבת בפשטות, בדרך כלל ללא עיטורים, ובצבעים פשוטים. מקור הגלבייה בארצות המפרץ, עוד משחר הציויליזציה. ויקיפדיה.

הבנות לבשו שמלות ארוכות.

הבנים למדו עד גיל מסוים, ואז היו יוצאים לעבוד בחקלאות ובעבודות כפיים, לחרוש את האדמה, לבנות ועוד עבודות שונות.

ב 1963 עלינו כולנו לארץ. בארץ, התחתנתי, ונולדו לי ילדים ונכדים, והמשפחה התרחבה.

הזווית האישית

נוי: זה היה כיף לשמוע את סיפור ילדותה של סבתא במרוקו. שמחתי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי ביחד עם סבתא מזל.