מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא דרורה החוקרת הנועזת

עבודה משותפת בבית הספר
סבתא דרורה באימון ירי
על עבודתה של סבתא דרורה כחוקרת נוער במשך 35 שנים

שמי דרורה, בשנת 1952 נולדתי בחולון. עם סיום לימודי בבית הספר העממי "רביבים" עברתי ללמוד בבית הספר החקלאי "הכפר הירוק".

אני בנעוריי

תמונה 1

בכפר הירוק למדתי בתנאי פנימייה ושם נתקלתי לראשונה בילדים שבאו מבתים הרוסים, עם בעיות קשות והרגשתי כי הייעוד שלי הוא לעזור לילדים. זאת היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בילדים הסובלים בבית ולמעשה הפנימיה היתה הזדמנות בשבילם לצאת מהבית. בגיל 16 כבר הבנתי שזה מה שארצה לעשות בחיי. בשנת 1970 התגייסתי לצה"ל ושירתתי כחיילת בשירות המשטרה. במהלך השירות התנדבתי לעבודה עם נוער במצוקה.

אני באימון ירי

תמונה 2

באותה תקופה היו הרבה מאד בני נוער שנפלטו מבתי הספר, נהגו לשוטט ברחובות והחלו להטריד להפריע ואף לבצע עבירות של גניבות קטנות והצקה לילדים אחרים. עם נערים אלו התחלתי לעבוד בהתנדבות מתוך מטרה לשלבם חזרה במוסדות החינוך או במסגרת אחרת. בשנת 1972 עם שחרורי מצה"ל, הציעו לי להתגייס למשטרת ישראל בתפקיד של חוקרת נוער. ראיתי בעבודה זאת שליחות של הוצאת בני נוער ממעגל הפשע ומניעת עבריינות. במהלך עבודתי, למרות שהייתי למעשה שוטרת עם סמכויות, עבדתי כסמויה ללא מדים כשהמטרה העיקרית של עבודתי הייתה למנוע פגיעה נפשית בקטינים (ילדים עד גיל 18). שוטרים אשר עובדים עם קטינים עובדים בבגדים אזרחיים כדי למנוע פגיעה נפשית וטראומה.

בוקר אחד כשהגעתי לעבודה הוזעקתי על ידי שוטרים בניידת כי ילד קטן כבן 3 היה נעול לבד בביתו. הפעוט נמצא במרפסת הבית בקומה הרביעית כשהוא בהיסטריה, בוכה וצועק ומנסה לטפס על המעקה תוך סיכון חייו. לא ניתן היה להרגיע אותו על מנת שישתף פעולה עם השוטרים ומכבי האש שהוזעקו למקום כדי לחלץ אותו. אמו של הילד לא אותרה ונאלצתי להיכנס למרפסת השכנים, לעמוד בקצה המעקה ולנסות להרגיע את הילד ולהסיח את דעתו. באותו הזמן הכבאי עשה מאמצים להגיע אליו בעזרת סולם חשמלי כדי לחלץ אותו. היה קשה להרגיע את הילד ונאלצתי להתכופף לעברו תוך כדי שיחת הרגעה במילים רכות על מנת למנוע ממנו להמשיך לטפס על המעקה מתוך חשש כי יפול למטה. החילוץ נמשך מספר דקות אך בשבילנו נראה היה כי מדובר בשעות. לשמחתי החילוץ נגמר בהצלחה והילד לא נפגע.

באחד מימי העבודה בשעת בוקר מוקדמת הוזעקתי לדירה שבה גילו הורים אשר התעוררו משנתם, כי דלת הבית פתוחה ובנם בן שנתיים וחצי נעדר מהבית. חשוב לציין כי הבית היה ברחוב ראשי שבו תנועת מכוניות ואוטובוסים מהירה. היה ברור לנו כי הילד נמצא בסכנת חיים וכי הוא עלול לרדת לכביש מבלי שיבחינו בו ולהדרס. מיד התארגנתי לפעולה, הזעקתי שוטרים שיעצרו את תנועת הרכבים משני הצדדים והתחלתי בסריקות בשטח על מנת לאתר את התינוק. לאחר דקות ארוכות שנדמו כנצח הבחנתי בילד הולך לאורך הכביש כשהדובון בידו, לבוש רק במכנס, בוכה ומחפש את אימא שלו. ההורים הוזעקו למקום וקיבלו את בנם חזרה והודרכו על ידי שיש לנעול את דלתות הבית בכל עת.

במהלך עבודתי כחוקרת נוער הובאו אלי שני ילדים בני 12 לאחר שנתפסו כשהם גונבים ממתקים וחטיפים מהסופר. הילדים היו מאוד מבוהלים וחוששים מהמפגש עם המשטרה ועם הוריהם. במהלך חקירת הילדים הסתבר לי כי מדובר "בספורט כיתתי", על פיו הילדים אשר יצליחו לגנוב יהיו המקובלים של הכיתה. הסברתי לילדים את חומרת המעשה, הם הוזהרו על ידי והתחייבו שלא לחזור על מעשים אלו. כמו כן, הגעתי לבית הספר למפגש עם הכיתה, נתתי לתלמידים הרצאה על חומרת המעשים ועל אופן החשיבה על מקובלות בחברה ועל נושא של לחץ חברתי, שעל מנת להיות מקובל, ילד עושה מעשים שמסכנים את עצמו או את הסובבים אותו.

באחד הבקרים הגעתי לעבודה והודיעו לי כי ילדה בכיתה ה' נעלמה. הילדה לא הגיעה לבית הספר ולא נמצאה באזור וזאת לאחר שבבוקר יצאה לבית הספר כרגיל. בשיחה עם אמה של הילדה סיפרה האמא כי יום קודם הילדה היתה מאד עצובה סגורה בחדרה והאם ניסתה לברר מה קרה, אם קרה איזה אירוע בבית הספר. כל ניסיונותיה של האם לדובב אותה לא צלחו. האם יצרה קשר עם חברות של הילדה אבל אף אחת מהחברות לא מסרה מידע נוסף שיכול לסייע, ולמעשה האם חשה שמשהו עובר על בתה. צוותים של שוטרים וניידות החלו בחיפושים אחרי הילדה תוך שימוש בכלבי גישוש אשר קיבלו בגד של הילדה. החיפושים החלו בצורת מעגל כשכל פעם מרחיבים את מעגל החיפושים. אני הגעתי לבית הספר, התחלתי לחקור את המורה וחבריה לכיתה של הילדה, והרגשתי כי קיים קשר של שתיקה מצד הילדים, הבנתי כי הילדים מסתירים דבר מה ולא משתפים פעולה. הסברתי לילדים את המצב ואת הסכנה האפשרית בה עלולה הילדה להמצא. תוך כדי שיחה עם הילדים, התקבלה לאט לאט תמונה עגומה ביותר. מסתבר כי הילדה מזה שבוע סבלה מחרם מצד כל ילדי הכיתה בגלל סיבה פעוטה, וכל ילדי הכיתה התעלמו ממנה ולא דיברו איתה. מחקירת הילדים ומשיחה עם ההורים הבנו את חומרת מצבה הנפשי של הילדה. מהשיחות הצלחנו לגלות שלילדה יש מקום מסתור שתמיד היא נוהגת להגיע אליו בעת מצוקה.עם קבלת מידע זה כבר החשיך והדאגה לשלומה של הילדה גברה. מיד לקחתי את אחת הבנות אשר ידעה את מקום המסתור, הילדה הובילה אותי למקום בו הילדה נהגה להתבודד, בסבך של שיחים שבו הכינה הילדה מקום מסתור עם נרות ושמיכה. מצאנו אותה רועדת מקור, בוכה, רעבה ועייפה. הילדה נלקחה מיד עם הוריה לבדיקה רפואית בבית חולים, לשיחה עם יועצת ופסיכולוגית. המורה, היועצת ומנהלת בית הספר נכנסו מיד לטיפול בכל האירוע , אני קיימתי שיחה עם ילדי הכיתה, על חומרת המעשים התוצאות העגומות. כמו כן, הוזמנו הורי התלמידים שקיבלו דיווח על כל האירוע ואשת מקצוע תדרכה את ההורים לגבי פיקוח והסברה לילדיהם על מנת שלא יקרו מקרים דומים.

באחד הימים התקשרה אלי יועצת בית ספר וסיפרה כי הגיע תלמיד לכיתה אשר נראה מאוד עצוב ומסוגר בתוך עצמו, ישב בפינה לא דיבר עם חבריו ולא שיתף פעולה. היועצת החלה לשוחח עמו ואז הבחינה כי יש לו סימן אדום על צווארו .ששאלה את הילד לפשר הסימן הילד ניסה להתחמק מלתת תשובה אבל הדמעות החלו לזלוג והוא הסתגר עוד יותר בתוך עצמו. מדובר בילד בכיתה ה', בן 10 וחצי. עם קבלת המידע הזה שלחתי מיד לבית הספר חוקרת ילדים שהינה עובדת סוציאלית אשר חוקרת ילדים שקיים חשש כי נפגעו מאלימות בתוך המשפחה. החוקרת הגיעה לבית הספר, ישבה עם הילד, דובבה אותו, ואז שמעה כי הילד הוכה על ידי אביו ואף אותרו סימנים נוספים בגופו. עם קבלת מידע זה האב הוזמן אלי מיד לחקירה שבמהלכה פרץ האב בבכי והתנצל מאוד על מעשיו. הסתבר כי מדובר באירוע חד פעמי, האב הביע חרטה עמוקה על המעשה והבין כי פעל בצורה אסורה וכי במקום להתמודד עם הקושי בינו לבין בנו, הכה אותו. נגד האב נפתח תיק פלילי והאב הועבר לטיפול אצל קצין מבחן שהינו פסיכולוג. קצין המבחן עבד עם האב והדריך אותו כיצד להתמודד עם קשיים שיש לו עם ילדיו. רק בהמלצת קצין המבחן, שדיווח כי האב משתף פעולה, מבין את משמעות המעשה שעשה ולא יחזור על כך בשנית, נסגר התיק כנגד האב. מאז המשפחה נמצאת במעקב על מנת שמקרים כאלה לא יחזרו.

במסגרת עבודתי ביקרתי בכפר של בני נוער שהיו מעורבים בעבירות פליליות ונשלחו לכפר הזה כהזדמנות אחרונה לפני כניסה לבית סוהר. הכפר נמצא בצפון הארץ ליד חוף הים. כל בני משפחתי, כולל נכדי רום, אוהבים מאד את הים ואף עוסקים בגלישת גלים. רום גולש מגיל 5 וגם ובעלי ניר החל לגלוש מאותו גיל. נוכחנו לדעת כי הגלישה הינה ספורט אתגרי של התמודדות האדם עם הטבע כשכל אחד מתמודד עם הגלשן מול כוחות הים הסוער. הספורט הזה מוציא הרבה אנרגיות, הרבה כעסים ומביא את האדם לריכוז מלא ולהצלחה. כל גל הוא הצלחה בפני עצמה. על הגלשן צריך לשמור על שיווי משקל דבר המחייב ריכוז ורוגע על מנת לשמור על איזון.

רום נכדי גולש

תמונה 3

סבא של רום שגולש גם הוא אתו הוא בעל מפעל גלשנים, והוא החליט לתרום גלשנים לכפר הנוער ואף גייס אנשים ללמד את הנערים לגלוש, דבר שהביא להצלחה רבה להנאה מרובה בקרב הנערים. הגלישה איתגרה אותם ונתנה להם כיוון חדש בחיים, ובצורה עקיפה גם אפשרה להם התחלה חדשה.

הצגתי בפניך רום עולם אחר שאינך מכיר, כשהמטרה היא שתדע כי ישנם מקרים של ילדים שהחיים מקשים עליהם, דבר שצריך להוביל אותך לסבלנות סובלנות וחמלה.

הזוית האישית

סבתא דרורה: העבודה המשותפת עם רום פתחה לרום עולם אחר שהוא לא מכיר, הוא נחשף לארועים שרחוקים מעולמו, אשר פתחו בפניו הבנה לחשיבות הנתינה והעזרה לזולת. הקשר ביני לבין רום התחזק דרך העבודה המשותפת, ולסיכום – נהניתי מכל רגע.

הנכד רום: לי היה ממש כיף לעבוד עם סבתא כי כל הזמן דיברנו על הנושאים שלה מהעבר וגם על הסיפורים שלה כשוטרת, וגם על כך שאני גולש בים. דיברתי עם סבתא כל הזמן והתייעצתי איתה על איך לכתוב את הסיפור ובסוף יצא טוב. אני מודה לסבתא על הזמן שהיא הקדישה כדי להיות איתי.

סבתא דרורה ורום במהלך העבודה המשותפת

תמונה 4

מילון

עגום
עָצוּב, קודר.

חוקר נוער
חוקר נוער הוא שוטר המוסמך לחקור קטינים בגילאי 12-18 החשודים במעורבות בפלילים. המחוקק בישראל רואה בקטינים כמי שראויים לשיקום ולהגנה. בהתאם לתפיסה זו, חוקר הנוער פועל על מנת להוציא את הקטין מהסביבה הפלילית ולסייע לשיקומו, תוך השתדלות להימנע מתיוגו ומפגיעה בו. חוקרי הנוער עוברים הכשרה מיוחדת ופועלים בלבוש וברכבים אזרחיים. עבודתם אינה מופרדת מזו של המשטרה הכללית. חקירת בני הנוער מתבצעת בתוך תחנת המשטרה, אלא בנסיבות מיוחדות. חוקרים אלו פועלים בשיתוף גורמי חינוך וטיפול. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ראיתי בעבודה זו שליחות של הוצאת בני נוער ממעגל הפשע ומניעת עבריינות“

”סבא של רום החליט לתרום גלשנים לכפר הנוער וגייס אנשים ללמד את הנערים לגלוש, דבר שהביא להצלחה רבה בקרב הנערים“

הקשר הרב דורי