מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי דייזי לגזיאל. אני בת 82, נולדתי בלוב, עליתי לארץ בשנת 1952, בעקבות עלייתה של סבתי ז"ל.

כשהייתי בלוב גרתי בבית גדול יחסית. אמי נפטרה כשהייתי עוד ילדה קטנה ואבי התחתן עם דודתי (אחות של אימא שלי). בתוך הבית גדלנו 12 אחים: היו שלושה אחים שלי (הילדים של אימא ואבא שלי ) ועוד ארבעה אחים של דודה שלי ועוד ארבעה אחים של אבא שלי ושל דודה שלי ביחד.

בלוב למדתי בשני בתי ספר, אחד היה עברי ואחד איטלקי. היינו צריכים להגיע לבית הספר בתלבושת אחידה, מאוד אהבנו ללכת לבית הספר, אבל מאוד חששנו לא לחרוג מכללי המשמעת הנוקשים של אותם זמנים.

העלייה  לישראל

הייתי בלוב בזמן השואה, פגשתי פנים מול פנים גרמני שהכה אותי עם קת של רובה, דבר שחיזק אותי לעשות הכל ולעלות לארץ ישראל. עליתי לארץ באנייה והגעתי לעיר "רמת גן". אני לא הייתי צריכה ללמוד עברית, משום שלמדתי אותה בטריפולי בבית הספר העברי בו למדתי. ידיעת השפה הקלה מאוד על ההתאקלמות שלי בארץ.

הגעתי לארץ ישראל כשהייתי בכיתה ד'. לא יכולתי לצאת ללימודים בגלל קשיי כלכלה והתחלתי לעבוד בבתי מרקחת בהמשך עבדתי בכריכת ספרים.

בגיל 21 פגשתי את בבחור רפאל פלולו ואיתו התחתנתי, כשהייתי בת 22. בהמשך הבאנו שישה ילדים: רינה, יפה, שלום, דוד, אילנית ויצחק.

 אני, דייזי ורפאל בצעירותנו

כיום, אני סבתא ל – 21 נכדים ובנוסף יש לי גם שמונה נינים, כן ירבו! גם בעלי זכה להכיר את מרבית צאצאינו הוא  נפטר לפני כשלוש שנים – יהי זכרו מבורך לעד!

הזוית האישית

מאי כלפון: למדתי על ספור חייה של סבתא ואני גאה בה .