מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבתא גמבט מעיראק לירושלים

סבתא יהודית ג'מבט
סבתא מחופשת
הגענו לבית הכנסת הגדול בלילה, ושם המתנו למטוס שיטיס אותנו לארץ ישראל.

בית ההורים

שמי ג'מבט יהודית לוי. משמעותו של השם ג'מבט הוא פרח השושנה. נולדתי  בעיר כרכור שבעיראק בשנת 1942. אני הבת הבכורה להוריי נעימה ונאג' דוד ז"ל, ולי שמונה אחים ואחיות. שושנה, ציפורה, כרמלה, משה ורוני נולדו בעיראק. זהבה, אלי ואודי נולדו בארץ ישראל.

גדלתי ברובע היהודי בעירק, היה לנו חדר ומטבח, היינו מתקלחים  במקווה. אחת לשבוע הגיעה אלינו כובסת שתפקידה היה לכבס את הבגדים שלנו. לא רחוק מביתנו  היה שוק. ומכיוון שלא היה לנו מקרר  לשמור על טריות המזון, היינו הולכים כל יום לשוק כדי לקנות מצרכים טריים. שם קנינו עופות, ביצים, גבינה, חלב וכו'.

בית כנסת היה ממוקם קרוב לביתנו ובכל שבת הייתי מצטרפת לאבי לתפילה.

אימי הייתה עקרת בית ואבי היה נהג משאית דלק בעירק. בארץ אבי גם כן עבד כנהג משאית. בימות החול אכלנו מאכלים עירקיים שאמי בישלה. כמו: אורז, קובה, בשר.  ובשבת אכלנו: חמין, עוף ואורז. הקינוח היה, גלידה שאמי הכינה בבית. בשבת קיבלנו גם פירות יבשים והרבה ממתקים. המצב הכלכלי שלנו היה טוב, קיבלנו מההורים את הכל, לא היה חסר לנו שום דבר.

זיכרונות ילדות

אני ובת דודתי היינו חברות טובות מאוד. שיחקנו תמיד ביחד בבובות ובמשחקים השונים. אהבנו ללכת יחד לשוק, לגינה, ולעוד מקומות. לא טיילנו הרבה מפני שהיו הרבה ערבים בסביבתנו ופחדנו להסתובב לבד ברחוב.

למדתי בבית ספר ערבי, המורה הייתה ערביה. והיות שהייתי איטרת, כתבתי במובן, ביד שמאל. והמורה הייתה מרביצה לי  כל הזמן עם סרגל על היד. לא היו לנו טיולים בכלל וגם לא מסיבות בבית הספר. בעירק לא היו תנועות נוער ולכן כמעט שלא יצאנו מהבית.

אני זוכרת שלפני החגים היינו מתכוננים בשמחה, קונים מצרכים, מנקים את הבית, מבשלים ומזמינים אורחים. בחנוכה היינו מדליקים נרות חנוכה ושרים שירי חנוכה.

בזמן הכרזת המדינה ההתרגשות הייתה גדולה, אני הייתי עדיין ילדה קטנה בעירק. שמענו סיפורים על מדינת ישראל, קיווינו וציפינו מאד לעלות לארץ.

תקומה והתיישבות

אני ומשפחתי עלינו לארץ בשנת 1951 כשהייתי בגיל תשע היה לי קצת קשה לעזוב את ארץ הולדתי, אבל מצד שני שמחתי לעלות לארץ הקודש. עלינו לישראל מפני שארץ ישראל היא ארץ הקודש ומדינת היהודים. הגענו  לארץ במטוס קודם לכן נסענו מכרכור לעיר בגדד, הגענו לבית הכנסת הגדול בלילה, ושם המתנו למטוס שיטיס אותנו. בבוקר מוקדם עלינו למטוס. אני ומשפחתי התרגשנו מאד בזמן הטיסה הארוכה עד שהגענו לעיר חיפה.

הקליטה בארץ הייתה  קשה מאוד. גרנו באוהלים במעברת באר יעקב. לא היה לנו אוכל, שתיה ומצרכים לבישול, ממש סבלנו מרעב! כמו כן זה היה חורף קשה וסבלנו מאד מהקור. זכור לי שלקחו אותי, את אחותי ואחי ל"מחנה דוד" בחיפה, לשלושה חודשים עד שנגמר החורף הקשה.

בגיל 9 וחצי התקבלתי לקיבוץ "יקום" שם למדתי את השפה העברית. הייתי תלמידה מצטיינת בקיבוץ ובעיקר "בהתעמלות", הייתי הטובה ביותר. הנוהל היומי בקיבוץ היה חצי יום עבודה ובחצי יום השני למידה. כשעזבתי את הקיבוץ  עבדתי כשנה בתור מטפלת לילדה קטנה בת 4 עד שהוריה היו חוזרים הביתה מהעבודה.

%d7%97

הקמת בית יהודי

גרתי עם משפחתי בבאר יעקב, ולדודה של בעלי הייתה חנות בגדים  במושבה של באר יעקב, שם רכשנו את הבגדים. באחת הפעמים שנכנסתי לקנות בגדים בחנות, היא סיפרה לי שיש לה אחיין שהיא מעוניינת להכיר לי, צבר מירושלים, לימים הוא הפך להיות בעלי. נישאנו בשנת 1960. אני הייתי בת 18 ובעלי בן 23. החתונה התקיימה באולם הרבנות ברחוב יפו בירושלים. את האוכל עבור אורחי החתונה בישלו בחצר של בית הורי בעלי בשכונת בית יעקב, בתפריט היה אורז, עוף וסלטים.

בתחילת הנישואין התגוררנו ברחוב אגריפס בירושלים, התפרנסנו מהעבודה של בעלי, הוא עבד כנגר. מאוחר יותר הוא התגייס למשטרת ישראל. הבן הבכור שלנו היה בגן הילדים שברחוב אגריפס, בסמוך לביתנו, ואחרי שעות הגן שהה אצל סבא וסבתא שהתגוררו גם כן בסמוך, בשכונת בית יעקב. לאחר מספר שנים רכשנו דירה בשכונת קטמון בירושלים וילדינו למדו בבית ספר "גבעת גונן". כשוטר במשטרת ישראל, בעלי נעדר שעות רבות מהבית ואני הייתי בבית עם הילדים, שחקנו, הכנו שעורי בית וכו'.

להיות סבתא

נכדי הראשון נולד בשנת 1985, הייתי בת 44 והרגשתי כיף ושמחה גדולה. אני כסבתא יכולה להעיד שהנכדים ממלאים את החלל, לאחר שהילדים מתבגרים ועוזבים את הבית. זוהי בעצם המשכיות החיים.

התחביב הגדול ביותר שלי הוא לתפור, ואני משתדלת להעביר את כשרוני זה הלאה לכל אחד מילדיי שמעוניין בכך.

 

התפתחות והתקדמות החיים

זכור לי שבשנת 1960 לא היו הרבה דברים שהיום אנו מאד נעזרים בהם החיים שלנו כיום השתנו מאד, למשל, המצאת המקרר, לפני כן היינו קונים מספר פעמים בשבוע בלוק קרח ומניחים במקרר קטן, כדי שהמוצרים לא יתקלקלו עד למחרת. הקרח היה נמס ושוב יצאנו לקנות בלוק קרח חדש כבד וקר.

כשהמציאו את מכונת הכביסה חיינו השתפרו פלאים, לפני כן היינו מכבסים בידיים שלנו את הכבסים בקערה – פיילה. היינו מכבסים אפילו חיתולים של תינוקות ולא תמיד הם היו מתייבשים וזה היה מאד קשה, היום יש טיטולים חד פעמיים. היום יש כיריים לבשל, תנור לאפות, מדיח כלים, כל הדברים האלו לא  היו פעם, היינו מבשלים על פתילייה ופרימוס וזה היה מאד קשה.

היום החיים הרבה יותר קלים בזכות כל הפטנטים שהומצאו.

הזוית האישית

יהודית: להיות סבתא

הנכדים הם האוצר הכי יקר שלי, נהניתי מכל מפגש יחד עם נכדתי חיה.

נכדותיי זכורנה! בימינו בלי לימודים אי אפשר להצליח בחיים, ולכן אני מדרבנת את  דור העתיד להשקיע בלימודים, וזאת על מנת שתוכלו לעבוד ולעסוק בעבודה טובה שאהובה עליכן. מבחינתי, הצלחתכן בלימודים ובעבודה זהו הנחת רוח הגדולה שלי.

עלינו לארץ בגיל צעיר מאוד ולא היה לנו מספיק זמן ויכולת ללמוד לטייל וליהנות, ולכן אני ממליצה לך יקירתי לנצל כל רגע. ותדעי, "דקה שעוברת – אינה חוזרת"!!!

חיה: קיבלתי מסבתא

נהניתי מאוד לשמוע מסבתא את כל זיכרונותיה. מאוד מעניין ומרתק לדעת איך חיו פעם ולעומת זאת איך אנחנו חיים היום, סבתא היא עדות חיה לכך. העבודה עם סבתא העניקה לי הרבה תשומת לב מסבתא, ותוך כדי התכנית התקרבנו זו לזו. ואף למדתי ממנה לתפור.

יישר כוח גדול לסבתא על כל המאמצים המרובים שהעניקה לי עבור כתיבת עבודה זו, שכן סבי אינו מרגיש טוב והיא עשתה כל שביכולתה ונתנה את כל כולה למען הצלחתי בפרויקט הנכבד. אני בטוחה שגם סבתא קיבלה רבות מהשהות שלנו ביחד ותשמח מאוד לראות את תוצאות העבודה המאומצת.

העבודה עם סבתא העניקה לי הרבה תשומת לב מסבתא, תוך כדי התכנית התקרבנו זו לזו. ואף למדתי ממנה לתפור.

 

מילון

יָקוּם
קיבוץ השייך לתנועת הקיבוץ הארצי ונמצא באזור השרון. הקיבוץ שוכן בין הערים הרצליה ונתניה, ושדותיו נושקים לשדות קיבוץ תל יצחק מצד מזרח. מצד מערב ממוקמים כביש החוף, קיבוץ געש ושפיים. יקום שייך למועצה אזורית חוף השרון. הקיבוץ הוקם בשנת 1947.

פתיליה
כירה ניידת הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. קרוסין הוא הדלק הנפוץ לפתיליות; בישראל הוא מכונה \"נפט\". את הקצה העליון של הפתילה מדליקים על ידי גפרור וחומר הדלק עולה בפתילה בשל עקרון הנימיות, מתאדה ובוער. על מסגרת המתכת שמעל מניחים את כלי הבישול. חומה של הפתיליה נמוך ולכן היא משמשת לבישול איטי.

ציטוטים

”נכדותיי זכורנה! בימינו בלי לימודים אי אפשר להצליח בחיים.“

הקשר הרב דורי