מאגר סיפורי מורשת

סבתא בתיה ריי נולדה בעיר סופיה בירת בולגריה בשנת 1945 לבית משפחת אלפנדרי. בשנת 1948 עלתה עם משפחתה לארץ.

סבתא מספרת:

"קצת לפני יום הולדתי בגיל 3 המשפחה החליטה לעלות לארץ שאז קראו לה "פלסטינה". יצאנו מעיר הבירה סופיה שבבולגריה, עזבנו בית גדול ושכנים טובים ונסענו ברכבת לעיר נמל ביוגוסלביה "דוברניק". ברכבת חגגו לי יום הולדת 3 והכיבוד היה נקניק.

עלינו לאונייה שנקראה "כפלוס" ועליה 4000 עולים. המסע נמשך 10 ימים. הים היה די סוער כי היה חורף. פתאום בבוקר אחד מעונן וקר באנייה, מישהו אמר שרואים יבשה. כל האנשים רצו והתאספו ליד מעקה הסיפון ואכן ראו אורות מנצנצים על הר הכרמל. היו אלה אורות העיר חיפה.

כולם התחילו לשיר את התקווה. אבא שלי החזיק אותי על הידיים וביד השנייה החזיק את אחי הגדול. אני זוכרת את אבא שלי מתרגש מאוד והרבה אנשים בכו מהתרגשות.

סוגרים מעגל 

תיעוד על מסע זה של האונייה מצאתי במוזיאון הפלמ"ח בתל אביב. אחרי הביקור במוזיאון נסעתי עם בני גיא למסע שורשים בבולגריה. יום אחד, התקשר גיא והודיע לי שאנחנו טסים לבולגריה. ההתארגנות הייתה קצרה וטסנו לדרך. המפות שלנו היו התמונות המשפחתיות, הגענו לסופיה בירת בולגריה מאוחר מאד בלילה. שמנו את המזוודות במלון ולמרות השעה יצאנו לטייל היינו באחד מהרחובות הראשיים (מריה לואיזה) והמפגש הראשון היה עם טירה גדולה וחשוכה ושני חיילי משמר שומרים בסף במדים רשמיים. הוסבר לנו שזהו הארמון של המלך בוריס, שסרב למסור את היהודים להיטלר והיסטוריונים טוענים שהוא הורעל.

הורי סיפרו לי רבות על טוב ליבם של העם הבולגרי ומסירותו של המלך. למחרת, דבר ראשון הלכנו לבית הכנסת הגדול והמפואר. דגם של בית כנסת זה יש בבית התפוצות, שם הורי נישאו. בטבעת הנישואין של אימי ישנה חריטה 2.1938. ההתרגשות בבית הכנסת הייתה מאד מאד גדולה. היינו רק גיא ואני והאווירה שספגתי מהתמונות. עמדתי במדרגות, שם אימי מצולמת ככלה ולא יכולתי לעזוב את המקום.

ניגש אלינו גבאי בית הכנסת שהזמין אותנו לתפילת שבת בבקר. כך עשינו ובעודי הולכת לעזרת נשים, ראיתי את גיא עם טלית וזה היה שוב מראה מרגש. רוב ציבור שהיו במקום היו תיירים מישראל וקומץ יהודים שעוד חיים בסופיה. זה היה יום מיוחד במינו.

הבית בסופיה

אני נולדתי בסופיה והביקור הבא היה בבית שלנו. הבית הוא גדול מאד, עם מספר קומות שהיו שייכים לסבים שלי. בכל אחד מהדירות גר אחד מבניו ומשפחתו. בקומת הקרקע היתה חנות לחומרי בניין שהייתה של המשפחה. גם שם, היה שומר ולא נתנו לנו להיכנס. נאמר לנו, שכעת המקום משמש כבית חולים לחיל הים הבולגרי. לא עזרו הבקשות, על כן ויתרנו, אבל היינו בגן מעבר לרחוב שם אני מצולמת עם דוד שלי.

התחנה הבאה, הייתה השדרה בה מצולמים הורי עם אחי התינוק בעגלה ואבא שלי עונד טלאי צהוב. בסופיה, ממש בלב העיר מתנשא הר גבוה (ויטושה) שבו אבי היה מדריך סקי בחורף ועושה סקי להנאתו. ביקרנו שם וגיא עלה וירד ברכבל מההר, אבל שלג לא היה הנוף היה מדהים. טיילנו בסופיה ומחוצה לה בנופים היפים והמיוחדים.

התחנה הבאה שלנו הייתה לעיר קיוסטנדיל שם גרה סבתי השנייה שאני נושאת את שמה. בעיר זו, נדרשו יהודים על פי רשימה להתייצב בביה"ס כדי לעלות לרכבות להשמדה. התערבות מסיבית של ראשי הכנסייה פיזרה את כל היהודים וה"רכבות יצאו ריקות" סיפר על כך של פרופסור מיכאל בר זהר. התכוונו להגיע לוורנה עיר על חוף הים השחור, שם היו הורי מבלים בקיץ. אבל, הנהרות באירופה הציפו ערים שלמות והחלטנו לוותר.

עד כאן מסע השורשים שלי.

הזוית האישית

גבריאל ריי: נהניתי לשבת עם סבתא ולשמוע ממנה את סיפור העלייה שלה לארץ ישראל. סבתא נהנתה לספר לי את הסיפור ולהפגש לשעות איכות יחד.