מאגר סיפורי מורשת

הסיפור המשפחתי שבחרנו לספר הוא סיפור גיוסה של סבתא ברכה גמליאל, לחטיבת גבעתי – גדוד 52.

סבתא, ברכה בדיחי לבית גמליאל, היא סבתא רבא של שחר פנחי, אמא של סבתא ארזה, סבתא של אורלי, אמא של שחר.

סבתא ברכה נולדה בתימן בעיר צנעא, בשנת 1928. כשהיתה בת שנתיים, החליטה המשפחה לעבור לאסמרה אריתריאה. הם העמיסו את כל רכושם על כמה חמורים ויצאו לדרך. הגיעו לאסמרה אחרי תלאות רבות. הם היו באסמרה 4 שנים.

בשנת 1935 עלו לארץ ישראל. במשפחת גמליאל היו 9 ילדים וסבתות שחיו כולם ביחד בדירה קטנה וצנועה.

סבתא ברכה גדלה בבית דתי מאד ולמדה בבתי ספר לבנות, סיימה לימודי הנהלת חשבונות. בחודש מאי 1948 גוייסה לשרות העם. לדבריה, לא שאלה את הוריה, קיבלה הודעה להתייצב לשרות והתייצבה.

באותו זמן, חברה הטוב, שלום בדיחי, היה כבר בצבא בגדוד 52 של גבעתי. יום אחד, היתה בעיה עם מנהלת החשבונות של הגדוד והוא הציע למפקדיו לגייס את חברתו ברכה לגדוד, כמנהלת חשבונות. סמוך לתאריך הגיוס שלה, הגיע שליח עם מכתב, המורה לה להגיע עם השליח למטה של גדוד 52 של גבעתי. היא נסעה באוטובוס לגדוד ובדרך שמעה על הכרזת המדינה. התאריך היה 14 לחודש מאי 1948.

ברכה גמליאל התגייסה בלי לבקש רשות מהוריה והיתה שלמית של גדוד 52. היתה לה קופסת פח קטנה עם הרבה כסף והיא נסעה בליווי, בין החיילים של גבעתי ושילמה להם את שכרם, שהיה 4 לירות. כשהגיעה למוצבים של חיילי הגדוד, השמחה היתה רבה כי קיבלו כסף לקנות בקנטינות.

לימים התחתנה עם שלום בדיחי, שדאג להביאה לגדוד 52.

בזמן האחרון, זכו לוחמי תש"ח לקצת נחת. משרד הבטחון שולח אליהם חיילים, שמעניקים להם את אות ההוקרה על תרומתם להקמת המדינה. שני חיילים ביקרו את סבתא ברכה בת התשעים והעניקו לה את האות.

ביום הולדתה האחרון לקחו אותה ילדיה לבקר במוזיאון חטיבת גבעתי, במצודת יואב והיא סיפרה להם סיפורים על כל תמונה וכל ארוע שמוצגים במוזיאון.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.