מאגר סיפורי מורשת

שמי שרלין סיגל, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי מיה רש, לה סיפרתי את סיפורי.

נולדתי בשנת 1955 לבית משפחת שר בעיר ביינוני שבדרום אפריקה. משם עברנו בהמשך לאנגליה.

אני רוצה לספר על אירוע שקרה לי כשהייתי בת 11 יחד עם אחי.

זה קרה ביום ראשון בבוקר כשהייתי כבת 11 ואח שלי ג'ף היה בן 12. החלטנו ללכת לשחק עם חברים שלנו שגרו במורד הרחוב, כ-10 דקות הליכה מביתנו. התחלנו ללכת וחמישה נערים, מגולחי ראש (אחד מהם גר לידנו ולכן הוא ידע שאנחנו יהודיים). הם לבשו בגדי עור עם מגפיים גדולים ושחורים והחזיקו מקלות בייסבול בידם. הם התקרבו אלינו והתחילו לקרוא לנו בשמות יהודים ארורים מסריחים ועוד.

תוך רגע הם היו ממש לידנו והתחילו להרביץ לאחי עם מקלות הבייסבול. התחלתי לצרוח ולבעוט בהם כדי שיעזבו אותו, בסוף הם דחפו את אחי לתוך וואדי שהיה מלא בסירפדים. עזרתי לו צאת ורצנו הכי מהר שיכולנו הביתה. שהגענו אמא שלנו התקשרה תחילה למשטרה ומיד נסענו לבית חולים, כדי לטפל באחי. נשארנו שם לילה שלם. המשטרה לא עשתה דבר. זאת הייתה הפעם האחרונה שהלכנו לבד ברחוב.

כמה שנים לאחר מכן כבר עליתי לארץ. אירוע דומה קרה לאחי הצעיר כשהוא היה בן 14. הוא חיכה בתחנת האוטובוס וחבורה של מגולחי ראש, תקפה אותו והוא נפגע אופן קשה והיה כחודשיים בבית חולים, בלי יכולת ללכת.

עליתי לארץ בשנת 1973. לאחר שעליתי לארץ, התחתנתי ואז חזרנו לביקור בביתי שבאנגליה. שם פגשתי את אחד הבחורים, שתקפו אותנו, סיפרתי קודם שאחד מהם גר לידנו וידע שאנו יהודים. הוא אמר לי שהוא מצטער על המעשה, הוא התנצל ואמר שהוא היה צעיר והוא לא ידע ולא הבין אז שיהודים הם אנשים בדיוק כמוהו.

הזוית האישית

סיפורה של שרלין סיגל, תועד ע"י נכדתה מיה רש, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בהנחיית המורה ורד רוזנצויג.