מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר, סבתא רבתא שלי,  נולדה בשם הלה ויינברגר בעיר סבינוב שבצ'כיה באביב 1917.

סבתא הייתה בת זקונים במשפחה בת תשע נפשות. בעקבות עליית הנאצים לשלטון וסכנת הכיבוש, חלק ממשפחתה קיבלה סרטיפיקטים (אישורים) מהבריטים לעלות לארץ.  סבתא נשלחה להכשרה, כדי להכינה לחיים השונים שהיא עתידה לחוות. כשעלתה לארץ שינתה סבתא  את שמה לאסתר.

בקיבוץ איילת השחר בצפון הארץ כבר חיכו לאסתר אחותה ציפורה, שהייתה נשואה עם ילד קטן ושמו אהרון ואחיה משה. ולכן סבתא הגיעה עם עלייתה, ישירות לקיבוץ. בקיבוץ באותה עת שרר מחסור עד כדי עוני, רוב החברים התגוררו באוהלים. התושבים הקפידו על חלוקה צודקת לפי העקרונות השיתופיים עליהם התבסס הקיבוץ בתחילת דרכו. ערך העזרה ההדדית היה כמו במשפחה אחת גדולה. בהיותה חברת קיבוץ,  למדה את השפה והתרבות החדשה, תוך כדי עבודה במכבסה ובחדר האוכל.

בקיבוץ פגשה את זאב קניפל שגם הוא הגיע מצ'כיה, גר בקיבוץ ושימש כנוטר במשטרת היישובים העבריים (אירגון שהוקם ע"י האנגלים כדי לספק הגנה לישובים עבריים). אסתר וזאב התחתנו בקיבוץ איילת השחר ונולדו להם שני ילדים: ערה ויואב.

ביום ה 5.5.48 בהיותה בת שנה ותשעה חודשים מצאה ערה בתה, את מותה ,בעקבות הרעלה. היא נחשפה לרעל עכברים אותו מצאה בבית הילדים. כעבור חודש בלבד, בהיותו בתפקיד הגנה על היישוב נהרג מפגיעה ישירה בעלה זאב. שרידיו היחידים היו זרועו שמחזיקה בנשק.

סבתא אסתר נשארה שבורה עם ילד קטן במדינה זרה, לאחר ששכלה באופן טראגי ובזמן כ"כ קצר את בעלה ובתה התינוקת. יחד עם האבל הפרטי הגדול המשיכה לעבוד ולתרום למשק ולגדל את בנה הקטן שהיה אז בן שמונה.

סבא רבא שלי וילי ויינר, היה חייל בצבא אוסטריה לפני עליית הנאצים לשלטון, ולאחר מכן שרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. הוא פיקד באותו זמן על יחידת הנוטרים באיילת השחר. והיה מפקדו של זאב ז"ל ושל משה אחיה הקטן של אסתר. כמפקדו של זאב הגיע וילי לבקר את אסתר ולתמוך בה במה שיכול היה. עם הזמן היחסים בניהם התהדקו והם נישאו בקיבוץ איילת השחר בשנת 1949.

סבא רבא שלי וילי הגיע בעליה בלתי לגאלית (בלתי חוקית) וירד בחוף נהריה בשנת 1938. נהריה נוסדה ע"י יוצאי גרמניה ואוסטריה כאשר תרבותם ושפתם תאמו לו. לאחר חתונתם עברו שלושתם להתגורר בנהריה. לאחר שנה, נולד סבי יצחק ויינר. בנהריה אסתר הייתה עקרת בית לתפארת, ודאגה לטפח את הקן המשפחתי, גידלה את יואב ואת סבי יצחק.

סבא רבא וילי עבד כטייח, ואח"כ החל לעבוד במועצת העיר כמנהל המחלקה הטכנית, ובמקביל שימש כקצין העיר, בהמשך התמנה לקצין של כל המחוז, שירת במשך שנים רבות והגיע לדרגת סגן אלוף.

סבתא רבתא אסתר נפטרה ממחלה קשה בשנת 1986 בטרם מלאו לה 70 שנה.

הזווית האישית

תמר: אני מודה על הזכות לכתוב ולהעמיק בסיפור של סבתא רבתא שלי, ובכך להבין את העבר המשפחתי שלי. אני מלאת רגשות הערכה ופליאה לגבייה. אני מצטערת שלא זכיתי להכיר אותה. כששמעתי מסבי יצחק את סיפור חייה של אמו היה לי קשה להבין את הקשיים של החיים אז, את הקשיים שסבתא רבתא שלי עברה, ואת השכול הכבד מנשוא שהתמודדה איתו כמעט לבדה. אני מלאת הערכה לסבא רבא שלי וילי שפגש אישה, אלמנה עם ילד קטן ולקח עליו את האחריות, לאהוב לתמוך ולפרנס אותם. בזכות הבחירה שלו, ולמרות החיים הקשים שלה השושלת נמשכה, והמשפחה שלנו חזקה ומפוארת בזכות אהבתם החזקה ובזכות מאבק.