מאגר סיפורי מורשת

אני אביבה הסבתא של עידו, ילידת צפון תל אביב. למדתי בבית ספר יסודי "לדוגמא" וסיימתי  את הלימודים בו.  לימים שינו את שמו ל"הנרייטה סאלד".

בצעירותי הייתי חברה בתנועה המאוחדת קן ימייה, הצטרפתי אליה בגיל עשר.  אהבתי  מאוד את הפעולות ב"קן" ואת חברי לועדת "עוגן".עד היום כשאני בת קרוב לשמונים, נשארתי בקשר עם חברי לתנועה. ברבות הימים הייתי מדריכה ויצאתי עם חניכי למחנות קיץ, כעזרה לקיבוצים הקרובים והרחוקים. בנוסף לפעילויות בקן, היינו יוצאים לירקון ללמוד חתירה ושיט בסירות. למדנו לחתור בסירות משוטים ובסוף יצאנו לים הפתוח, התרגשתי לקראת היציאה לים הפתוח, השייט בים היה קשה ומהנה. בעוד אנו חותרים בים, הגיע גל עצום והפך את הסירה שלנו ואנחנו נזרקנו ממנה לים הסוער,זה היה די מפחיד. הסירה המשיכה לעומק הים ואנחנו נזרקנו למים, בשארית כוחותינו שחינו לחוף. זו הייתה חוויה קשה ומפחידה, אבל סוף סוף הרגשנו ימאים קטנים ואמיצים. מאז אותו מקרה אני ,קצת פוחדת  מהים אך מנסה בכל אופן להתיידד בחזרה עם הים.

וכאן אני ונכדי רצינו לתת לכם הקוראים לקרוא את השיר הבא של גיורא פישר

אמשיך לנסות

אני דף לבן

ואני מחליט

באילו צבעים אשתמש.

גם עם דיו ישפך

כתם יציף את דפי אקפוץ אגרופי ואמשיך לנסות להחליט:

אני דף לבן.

הזוית האישית

סבתא אביבה: עידו, המפגשים בקשר הרב דורי נתנו הזדמנות ייחודית להעביר לדור הצעיר מעט ממקורותיו של הדור המבוגר. הישיבה אחד על אחד, ברמה מסוימת של אינטימיות ושל הקשבה, אפשרו לספר לנכד מקצת ממאורעות חיי. בעזרת התמונות התעוררו הזיכרונות והסיפורים קלחו ושתפו את השומע ביתר שאת.לדעתי, המפגש יצר קשר הדוק בין דורות.

הנכד עידו: סבתא, מאוד נהניתי במפגשים איתך. זה שיכולנו להיות ביחד ולהכיר אחד את השני יותר טוב, וזה מאוד שימח אותי. הסיפורים שכתבנו מאוד עניינו אותי וגרמו לי להקשיב ממש לכול אות שיצאה לך מהפה. מקווה שנהנית כמוני.

אוהד: נהנתי להקשיב לספורים וללמוד איך חיו בעבר.

סבתא אביבה עם עידו