מאגר סיפורי מורשת

אני מאיר סטון, בן 61 נולדתי בשנת 1959 במעברת כפר יונה. נולדתי להוריי פורטונה ובנימין שעלו ממצרים בשנת 1957 ופונו למעברת כפר יונה, לאחר שלוש שנים קיבלנו דירה ברחוב טרומפלדור נתניה.

ילדותי הייתה ילדות קשה חייתי בבית של שתיים וחצי חדרים, 50 מ"ר,עם 11 נפשות חמישה אחים וארבע אחיות, והימים באותם זמנים היו קשים מאוד, אבל למרות זאת שרדנו והקמנו בתים יפים וטובים. אבי עבד כמתדלק בתחנת הדלק ואמי הייתה עקרת הבית שטיפלה בילדים, אבי היה המפרנס היחיד הם גידלו לתפארת תשעה ילדים:

אחי ואחיותי במהלך השנים: 

יוסף (ג'וג'ו) נולד במצרים עוסק כנהג מונית, נשוי לטוני אב לשלושה ילדים. אסתר (אתי) ז"ל, נולדה במצרים עסקה במקצוע ספרות, בשנת 1980 ירדה מהארץ לארצות הברית, היא נשואה לשמשון ואימא לשתי ילדות, לפני כשנתיים נפטרה – יהי זכרה מבורך. שלמה (מוני), נולד במצרים במקצועו חשמלאי מוסמך בחברת "סולל בונה". נשוי לעליזה ואב לשלושה ילדים. אלי (לולו), נולד במצרים במקצועו אינסטלטור, נשוי לעליזה אב לארבעה ילדים. ליליאנה (לילי), נולדה באונייה בדרך לישראל, בעלת מספרה נשואה לאורי ואימא לשניי ילדים. אני – מאיר (מירו), נולדתי בארץ עוסק כסוכן מכירות נשוי לאסתר אב לארבעה ילדים. אורלי, נולדה בארץ עוסקת בחינוך המיוחד, כעוזרת גננת, נשואה לאבי ואימא לשלושה ילדים. דליה ז"ל, נולדה בארץ, הייתה עקרת בית ונשואה לרמי, אימא לארבעה ילדים. היא נפטרה לפני כשלוש שנים – יהי זיכרה מבורך. איתמר, נולד בארץ עוסק כאב בית בבית הספר "אורגד". נשוי לנאוה אב לחמישה ילדים.

אני סבא מאיר סטון

למדתי בבית ספר בארי. עקב המצב הכלכלי הקשה נאלצתי לצאת לעולם העבודה בגיל צעיר, בן אחת עשרה כבר הייתי שוליית אינסטלטור, ובגיל שלוש עשרה, הצטרפתי לתנועת "הנוער העובד והלומד" מסגרת של שלושה ימי עבודה בשבוע ושלושה ימי לימודים. הצטרפתי לחברה הממשלתית "חרות" כעוזר אינסטלטור. הייתי חייב לעבוד כדי לפרנס את עצמי ולקנות לעצמי בגדים ונעליים, כי אבי לא היה יכול להרשות לעצמו לתת לנו "מותרות", חייתי ילדות בעוני ובחוסר.

אימי גידלה אותנו ביד קשה, אפילו שגדלנו בשכונה ברמה סוציואוקונומית נמוכה ביותר, היא דאגה שאף אחד מהאחים לא יצא עבריין ולא ילך בדרך לא חוקית, שנלך תמיד בדרך הישר. כל החינוך היה בידייה של אמי. אבי לא התערב, כי רוב השעות עבד ולא היה בבית.

גדלנו בבית מסורתי, אבי היה חזן וגבאי של בית הכנסת, תמיד דאגו שהחגים ושבתות יהיו הכי מופתיים שרק אפשר, שולחן שבת תמיד היה מכובד עם מפה לבנה, אוכל טעים והמון אהבה. גם החגים היו מאוד מאוד חשובים, אמי ואבי דיברו שבע שפות: ערבית, צרפתית,לאדינו, אנגלית, איטלקית, עברית. בבית דיברנו עברית, ערבית מצרית וצרפתית.

בשנת 1977 התגייסתי לצה"ל כשיריונר, שירתי שנתיים וחצי בסיני. הייתי מגיע הביתה לחופשה אחת לחודש לסוף שבוע לשישי שבת. אחר כך שירתי כמש"ק מובילי טנקים עד שנת 1981 בה התחילה מלחמת שלום הגליל, נאלצתי לחתום קבע ושירתי בלבנון.

אני ואישתי גדלנו באותה השכונה, היינו ידידים טובים מאוד שלא תיארנו לעצמנו שנהפוך לזוג ועם הזמן התחלנו לצאת לבלות ולצפות בסרטים ומכאן הדרך לחברות כזוג התחילה. אישתי בזמנו הייתה עוזרת לאבי לנקות את בית הכנסת השכונתי, ללא תמורה ואבי תמיד היה אומר לה: "הלוואי ותהיי כלתי". לי הוא היה אומר: "רק זאת תיהיה אשתך!".

בשנת 1984 כשהייתי באחד מאירועי החברים שלי, באולמי נתניה, ניגש אליי בעל האולם ואמר לי: "נו, יש לי תאריך פנוי, בעוד חודש, בוא נסגור חתונה". לא היססתי וסגרתי מועד חתונה. זה היה הלם לשתי המשפחות, אך התארגנו בהתאם, שבוע לפני החתונה נפטרה סבתי, ביום החתונה קמו כולם מהשבעה. אמי ודודיי למרות הכל הגיעו לחתונה לשמח אותנו, זו הייתה שמחה שלא תישכח. אני עוסק כסוכן כלי יהלום ולוחות שיש כ-30 שנה, אישתי עוסקת בהנהלת חשבונות.

בתאריך 04/10/1985, ערב סוכות נולדה בתנו הבכורה מזל (מזי), ילדה יפת תואר, שהביאה עימה הרבה שמחה לביתנו. אחריה בתאריך 20/04/1987, נולדה בתנו השנייה, מור, בחג שני של פסח. גידלנו אותם באושר ושמחה, והענקנו להם את כל מה שיכולנו בהמון אהבה. לאחר תשע שנים בתאריך 22/06/1995 נולדו התאומים: בן וקורל ילדי הזקונים שלנו.

בתאריך 13/03/2006, בתי הבכורה התחתנה. ביום חתונתה קמתי משבעה על אמי (בדיוק כמו לפני 22 שנה כשאני התחתנתי). אבי נפטר לפני כשלוש שנים והשאיר לנו מורשת מכובדת. גידלנו את ילדינו לפי סיפורי ההיסטוריה המשפחתית שלנו, גידלנו אותם לכבוד, עזרה ואהבת הזולת, לאהבת אחים.

נולדו לנו תשעה נכדים, ילדיה של מזל: תהילה, זוהר, הודיה, דניאל דוד ויהונתן. ילדיה של מור: אגם ויובל. ילדיה של קורל: שמואל ברוך ונעמי אסתר.

הזוית האישית

תהילה הוכמן: היה לי מאוד כיף לעשות את העבודה. עכשיו אני יותר יודעת על סיפור חייו של סבא שלי. אני מרגישה שאני וסבא שלי יותר התחברנו.