מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבי לוחם גולני

אני וסבי בשנת 2004
סבי במדים במלחמת ששת הימים
הקרב על תל פאחר

לסבא שלי קוראים דוד לוי והוא נולד במדינת סרביה (יוגוסלביה לשעבר).

סבי עלה לארץ עם  משפחתו לאחר מלחמת העולם השנייה, אחרי שנים קשות בסרביה, ולאחר שהסבא רבא שלי נלחם במשך זמן רב כפרטיזן, החליטו הוריו של סבי שהגיע הזמן לעלות לארץ ישראל. הם הגיעו לארץ כאשר סבי היה תינוק, והתיישבו בעיר העתיקה בעכו.

כשבגר סבי הוא התגייס לצבא והוצב בחיל המודיעין כחצי שנה. מכיוון שהוא גדל בעיר העתיקה בעכו, סבא היה דובר ערבית, ברמת שפת אם. אך, הגיוס של סבא לחיל המודיעין לא שרד זמן רב, רוח הלחימה והרצון להיות בשטח זרם בדמו. לאחר שהתעקש הוא הועבר לחטיבת גולני לגדוד 12 וכאן הסיפור שלי מתחיל.

ימים ספורים לאחר שהועבר לחטיבת גולני פרצה מלחמת ששת הימים. הגדוד אפילו לא סיים את ימי הטירונות, וההוראה שהחיילים קיבלו: "תעשו מה שאתם זוכרים מהטירונות". בחרתי לספר על הקרב הידוע "תל פאחר" בו השתתף סבי.

בצהרי היום של ה 9.6 קבל גדוד 12 של חטיבת גולני, פקודה לצאת לכיוון התל, בכוונה לכבוש את המוצב הסורי. התכנון  בראשותו של שלמה סגל מ"פ ב', היה להוליך  את השיירה דרך דרום מזרח, לתל. מ"תוואי  ההטיה" לכיוון "ציר הנפט". כך יכנסו בדרך  עוקפת מסביב לתל ,במקום שהיה פחות מוגן, ובכך  יגרמו לסורים הפתעה גדולה. אך התוכנית  השתבשה. במחצית הדרך לערך, כאשר  הכוח התבלבל בעקבות טעות בניווט , מצא עצמו הכח  בחזית אל מול הקנים הסוריים. השיירה המשיכה לנוע עם זחל"מים תחת אש  כבדה, שניתחה עליהם ופצעה קשה חיילים רבים. בשלב מסוים, תוך כדי האש הכבדה  שנורתה עליהם, הבין מוסא קליין המג"ד שלא ניתן לבצע את האיגוף המתוכנן, ולכן פקד על החיילים  לעלות לתל רגלית מהחזית, וכך לחדור למוצבים.

בשלב הזה הוא הוא פוקד על כולם לעזוב את  הזחל"מים ולשעוט קדימה לתל. הם עולים בטיפוס לכיוון המוצבים, תחת אש סורית  כבדה, שנורית עליהם מכל עבר.

לבסוף בשעת שקיעת החמה, לאחר מאמצים  רבים, של כוחות רבים, שבאו לעזור לגדוד 12 של חטיבת גולני, נכבש לבסוף המוצב.

זהו  אחד הקרבות הקשים של חטיבת גולני עד היום. את הקרב החל הגדוד עם 200 לוחמים. 110 מהם נפצעו ו-34 חיילים נפלו במהלך הקרב ביניהם גם המג"ד מוסה קליין.

ל 21 חיילים  הוענקו עיטורים על אומץ הלב שהפגינו בקרב.

סבא דוד מספר: "לא  מדברים הרבה על הקרב בתל פאחר, אך זה היה קרב  קשה שבו מתו גיבורים אמתיים.  זה היה קרב של אנשים צעירים רובינו היינו  חיילים צעירים מהפריפריה.

בקרב הזה טיפלו בפצועים, חילצו פצועים, חיילים באמת שכבו על הגדר. אני חי כל השנים עם הזיכרונות שלי. אתה רץ מול כדורים ומאמין שלך זה לא יקרה. נפל לידי פגז מרגמה שהעיף אותי למרחק רב. קמתי והמשכתי לרוץ בלי לחשוב פעמיים. בכל הזמן הזה  ירו עלינו,  אבל אני המשכתי לרוץ קדימה, תוך שאני גורר את חברי הפצוע.

תמונה 1

                                                  מפת תכנון ההתקפה על תל פאחר  

 

באותו יום, בשעה 22:18 יצאה ההודעה שתל פאחר  בידינו. 34 הרוגים לכוחות צה"ל, 50 לסורים, שהשאירו גם 19 שבויים. המח"ט הגיע כשירד הערב. ואמר שלא היינו צריכים לקחת שבויים. אך השבויים כבר היו בידינו, ומכיוון אף אחד לא ידע לדבר ערבית, אני תחקרתי ודובבתי אותם.

היינו ילדים בני 19 שנלחמו בצבא, עם נשק בסיסי, להבדיל מהיום, כאשר בכל לחימה יש סיוע של אמצעים טכנולוגיים מתקדמים. לנו היו רק רימונים ומקלעון. באותה מחלקה שרתנו חיילים מכל קצוות הארץ, ו"אכלנו מאותו מסטינג" כך שמאוד נקשרנו אחד לשני. אני חזרתי מהמלחמה, אבל היו לי הרבה חברים שלא חזרו מאותו קרב. הייתי בסך הכל חצי שנה בצבא, כשפרצה מלחמת ששת הימים. אחריי הקרב על תל פאחר, נשארתי עוד חצי שנה ברמת הגולן, לא רציתי לחזור הביתה ולא רציתי לשמוע על שרות במקום אחר"

 

הזוית האישית

בן הנכד: כשהיינו צריכים לבחור על מי לכתוב בתוכנית הקשר הרב דורי בה השתתפנו, היה לי ברור שאכתוב עליך, ואספר את סיפורך. סיפרתי על הקרב החשוב שהשתתפת בו, סיפרתי את הסיפורים שאמא סיפרה לי כל החיים. אני גאה בך, גאה לספר שהיית חלק חשוב בהיסטוריה, ובמלחמות של עם ישראל. אני גאה יותר מכל שאתה הסבא שלי. בשנה הבאה אני גם מתגייס לצבא ושמח שיש לי דמות לחיקוי.

מילון

ציר הנפט
כביש רוחבי שנסלל בשנת 1941 בידי חברת הנפט העיראקית, ועל-כן זכה בשמו.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”זה היה קרב של אנשים צעירים רובינו היינו  חיילים צעירים מהפריפריה.“

הקשר הרב דורי