מאגר סיפורי מורשת

סבי דניאל נולד להוריו מרים ואברהם דניאל, בשנת 1944 בעיר קוצ'ין שבהודו. הוא הבן השלישי לאחר שתי בנות. בהמשך התרחבה המשפחה לעשר נפשות – שני הורים ושמונה ילדים, מתוכם שני בנים ו – 6 בנות. בילדותו למד בבית ספר. יום הלימודים התחלק לשני חלקים – בבוקר היה לומד בבית ספר של גויים ובצהרים למד בבית המדרש.

           

אביו עסק בעיבוד עורות ואמו הייתה עקרת בית. המצב הכלכלי של המשפחה היה מאוד קשה, עד כדי כך, שכשהם ישבו לאכול כל המשפחה, אמו לא הייתה אוכלת אתם אלא רק לאחר שכולם סיימו לאכול ואם נשאר. סבי זוכר לטובה את הקהילה שאליה השתייכו. המשפחות הנזקקות שבקהילה קיבלו מכספי בית הכנסת, בחגים, ללבוש ומזון.

 

זיכרון משמעותי נוסף מילדותו  קשור לרצון העז של המשפחה לעלות לארץ ישראל. ההורים שלו תיארו את ארץ ישראל כ – "ארץ הקודש", "ארץ זבת חלב ודבש" שמחכה ליהודים מכל קצוות תבל שיגיעו אליה ויעלו לירושלים- "עיר הקודש".

 

בשנת 1954 עלתה המשפחה לארץ ישראל ונקלטה במחנה  העולים "שער העלייה" שהיה במערב חיפה ושימש כמחנה מעבר לעולים חדשים. ההסתגלות הייתה קשה מאוד גם המצב הכלכלי בארץ היה קשה. התקופה הייתה תקופת הצנע . לאחר תקופת מחנה העולים המשפחה עברה להתגורר במושב  מסילת ציון. בתקופה זו, אב המשפחה מצא עבודה בייעור בקק"ל והאם הייתה עקרת בית. המשפחה הצליחה לגבור על הקשיים בזכות אהבתם לארץ ישראל.

       

סבי עזב את לימודיו בכיתה ד' והלך לעבוד. כל יום סבי וילדים נוספים, היו קוטפים שזיפים וענבים, מסדרים אותם בסלים והולכים לשוק מחנה יהודה. שם היו מוכרים את הסחורה וחוזרים בערב הביתה. כך כל יום היו קמים בארבע בבוקר, הולכים לקטוף ולמכור. יום אחד, סבא ישב בשוק  ומכר. הוא שכר משקל, מבעל חנות, במחיר של חצי לירה.

לידו ישבו עוד שני זקנים ומכרו. פתאום, עבר פקח עירייה בדרגת קצין ואמר: "ילד, קח את הפירות ותסתלק!" סבא ענה לו: "בסדר, בסדר" ולא סגר. הפקח עבר שוב ואמר לסבא: "הי, אני אמרתי לך להסתלק. אם אתה לא תלך, אני אקח את המשקל." בפעם שלישית, הוא בא, לקח את המשקל והלך. סבא שאל את עצמו: "מה אני אעשה עכשיו? המשקל לא שלי".

סבא לקח את הפירות והתחיל לחפש את הפקח. הוא עבר וראה את הפקח יושב ומשחק שש-בש ונעמד בפינה לידו, בשקט. כשעמד שם ראה אותו פקח נוסף, ששיחק ושאל: "ילד, מה אתה עושה פה?" וסבי לא ענה.  סיפר לו הפקח (בדרגת קצין) : "הילד הזה חוצפן! אמרתי לו 3 פעמים לסגור את הדוכן והוא לא סגר, לכן,  לקחתי לו את המשקל".

מאותו היום לסבי היה מקום קבוע, בשוק.

 

תשע"ו