מאגר סיפורי מורשת

סבא יוסף הוא אבא של אבא שלי ושל דודה שלי נטליה, ובעלה של סבתא נטליה. סבא נולד ביום 1.1.1939 ונפטר ביום 27.10.2020. ההורים שלי וסבתא הוסיפו לי סיפורים עליו.

סבא שלי נולד בעיר צ'רניגוב שבאוקראינה. הוא היה מספר לי כשהייתי קטנה שהייתה לו ילדות מאוד קשה בזמן המלחמה. הוא היה בן 3 כשהוא, אימא שלו וסבתא שלו גרו בצ'רניגוב. בתחילת מלחמת העולם השנייה התחילו עם השמדת היהודים בעיר צ'ריגוב. אספו את כל היהודים – זקנים, ילדים, הורים, חברים, העמיסו אותם על משאיות והוציאו אותם מחוץ לעיר, שם הכריחו אותם לכרות בור ענק שבו העמידו אותם על הקצה והתחילו לירות בהם, כך שהיו נופלים לבור ולבסוף היו מכסים אותם באדמה.

בגלל זה סבא שלי, אימא שלו וסבתא שלו ברחו לסיביר, לאזור אליו המלחמה עדיין לא הגיעה, הם ברחו ברכבת ולפני שהתחילה הנסיעה, סבתא שלו נדרסה על ידי הרכבת. לכן נשארו לעשות לה הלוויה ולאחר מכן להמשיך בדרכם.

אימא שלו עבדה מאוד קשה במפעל שבו יצרו מטוסים למלחמה, וסבא היה בגן שעבד 24 שעות והיה מתראה איתה רק בסופי השבוע. הם היו משיגים כסף רק ללחם כך שהיו רעבים. בבית המשפחה דיברה רוסית ויידיש, סבא גדל בבית שחיו בו כמה משפחות, לכן לסבא שלי ולאימא שלו היה חדר אחד. סבא שלי רצה להיות מורה אך אחרי המלחמה לא יכול ללכת ללמוד והלך ישר לעבוד כדי לפרנס את המשפחה. סבא שלי עבד במפעל והוא נפצע קשה בעין. בהתחלה הוא ראה לא כל כך טוב, ולאחר ניתוח איבד את הראייה לגמרי. הוא המשיך לחיות כרגיל כמו כל בן אדם ובזכות זה הוא היה בשבילי מודל לחיקוי.

הוא הכיר את סבתא שלי במפעל שבו סבתא שלי הייתה רואה חשבון. שם הם היו יוצרים חלקים קטנים למכונות. אני זוכרת שכל יום שישי הייתי באה לישון אצל סבתא וסבא. היינו יוצאים לטיולים עם הכלבה שלי צ'וצ'ה והיינו מספרים סיפורים וחידות. אני מאוד אהבתי אותו והוא מאוד חסר לנו.

הזוית האישית

אמילי: חוויה זאת פתחה את עיניי לעברו הקשה של סבי (ז"ל), סבי היה אדם חזק ולמרות הקשיים תמיד היה מלא שמחת חיים. אני תמיד הערכתי אותו ועדיין מעריכה ואוהבת אותו.