מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא שלמה מנצח את הנאצים

סבתא מגי והנכד נהוראי נעים
סבתא מגי אלבז
נער צעיר מטוניס שורד את השואה

שמי אלבז מגי נולדתי בטוניס בשנת 1947 להורי שלמה וג'ורג'ט עטל.

אבא שלמה עטל בזמן השואה

אבא גדל בטוניס בתקופת השואה (מלחמת העולם השנייה). הנאצים הגיעו לטוניס לקראת סוף המלחמה. את אבי לקחו למחנה עבודה לג'בל ג'לוב שבוינה. הוא היה שם במשך תשעה חודשים, עבד בפרך. הנאצים הכריחו אותו ואת חבריו לסחוב סלעים ענקים, אך ורק כדי להתעלל בהם ולשבור את רוחם. אוכל לא היה להם, הם ישנו באסמים עם הפרות ושאר החיות. הם התמלאו כינים. הגרמנים התעללו בהם, הרביצו להם על כל תנועה שלא מצאה חן בעיניהם. היה שם חיל איטלקי שדיי ריחם עליהם. כל  פעם שהגרמנים התרחקו הוא היה מקל עליהם את העבודה. הנערים הללו היו רק בני 18-19. בסוף המלחמה הם חזרו לטוניס, כל היהודים יצאו לקראתם עם דברי מתיקה ופרחים. היה שם בכי נוראי בשילוב של שמחה ועצב על אלה שלא חזרו. אמא של אבי רצתה לחבק אותו הוא לא הסכים היות שהוא היה מלא כינים. הכינים לא היו רק על הראש אלא על כל הגוף.

סיפור העלייה לארץ ישראל

אבא התחתן עם אימי ג'ורז'ט ז"ל. נולדו שלושה ילדים. אני הייתי הבת הבכורה במשפחה ועוד שני אחים, שהקטנה הייתה בת חודש. היום אנחנו שבעה אחים ואחיות. עלינו ארצה בשנת 1955. ההחלטה לעלות ארצה לא הייתה קלה. היה קשה להשאיר הכול מאחור. זה גרם לוויכוחים קשים בין הורי, אך לבסוף הוחלט לעלות ארצה בתנאי שנתיישב במושב. זה היה התנאי של אימי. אימי גדלה בחווה גדולה של דודה, והיא התאהבה בכול אשר היה בחווה ובחיי הכפר. היא אהבה את השדות את החיות והסוסים והפרות.

אמא ואבא שלמה וג'ורג'ט עטל

תמונה 1

תמונה 2

תמונה לפני העלייה: אמא ג'ורג'ט וסבתא מגי ואחיה פרדי

תמונה 3

מטוניס שטנו באנייה רעועה מאוד. השייט היה מאוד מאוד קשה. הים היה סוער, הגלים התנפצו על הספון, אנשים חלו ונזרקו ממקום למקום. סוף סוף הגענו לצרפת, זה היה נס שלא טבענו. הגענו למחנה מעבר במרסיי שבצרפת בגבול העיר פריז.

החיים בישראל

כשהגענו לישראל גרנו במושב ערוגות. אבא הרגיש שהוא ניצח את הנאצים שרצו לחסל את העם היהודי. אבא שלי ואמא שלי עבדו מאוד קשה כדי להתפרנס ולפרנס את המשפחה. אבא שלי היה איש צנוע, עניו ולא דברן גדול. כל מי שהכיר אותו ידע שהוא אוהב את הבריות וכולם אהבו אותו בשל תכונותיו. הקשר עם אבי התחזק לאחר שאימי נפטרה. כל הילדים נאחזו בו כאבא וכאמא. אבא לא היה הרבה בבית. הוא עבד מחוץ למושב ואנחנו כילדים ראינו אותו מעט מאוד. כשהיה מגיע בערב היה עוזר לאימי במשק. הוא השתדל מאוד לחלק את עצמו בין העבודה בחוץ לבין המשק. אנחנו שבעה אחים. אימי נפטרה מאוד צעירה לא זכתה לראות נכדים ונינים. לעומת זאת אבי נפטר בגיל שמונים וזכה לנכדים ונינים. יהי זיכרו ברוך.

סבא שלמה עטל

תמונה 4

אבא שלמה ואמא ג'ורג'ט עם שלושת הילדים הראשונים והפרה במושב ערוגות

תמונה 5

הקלטה: ראיון עם סבא שלמה עטל:

הזוית האישית

נהוראי נעים: מאחל לסבתי מגי שהיא הסבתא הכי טובה בעולם בריאות אושר הצלחה ונחת מנכדיה. אלבז מגי: סבתא של נהוראי מאחלת לו בריאות איתנה אושר והצלחה בכל אשר יעשה בשנות חייו הארוכות. אוהבת מאוד מאוד מאוד את נכדי נהוראי שהוא נשמה טובה ואוהבת את כולם.

מילון

אנייה רעועה
אנייה חסרת יציבות ישנה ומתפרקת.

ציטוטים

”אבא הרגיש שהוא ניצח את הנאצים שרצו לחסל את העם היהודי “

הקשר הרב דורי