מאגר סיפורי מורשת

סבא יהודה הוא אבא של אבא שלי. מקור שמו הוא בתנ"ך, זהו אחד משנים עשר השבטים. קראו לו על שם סבו – הרב יהודה חיים ענתבי

סבא מספר: "אשתי זהרה קוראת לי יודה, והחברים קוראים לי ענתבי. פעם כשהייתי נער הייתי ממש רזה וכולם קראו לי "שלד". שם המשפחה שלי הוא מקורי – אני דור 11 בארץ. מקור שם המשפחה מהעיר ענתב שבגבול תורכיה – סוריה. כיום היא נמצאת בתורכיה ונקראית גאזיאנטפ.

נולדתי בתאריך 29.4.1950 בבית החולים עפולה (העמק). אני דור 11 בארץ, כאמור. מלידתי גדלתי בקיבוץ בית השיטה ובגיל שנתיים עברנו לקיבוץ איילת השחר שבעמק החולה. אני ההן הרביעי והבן היחיד. היו לי ארבע אחיות, הקטנה והגדולה נפטרו. בגלל שהייתי הבן היחיד במשפחה פינקו אותי כל הזמן, וסלחו לי על שטויות שעשיתי.

ילדות

גדלתי בקיבוץ איילת השחר בקבוצת "יונה" – היינו עשרה בנים ושלוש בנות. כאשר לא הייתי ממושמע אז הגננת שלי הייתה מרימה אותי באוזניים. בכיתות ג' עד ה' זכינו במחנכת מעולה – רות גפן-דותן שעיצבה את מי שאנחנו.

הייתה לי ילדות מאושרת בקיבוץ, גרתי בבית ילדים עם כל הילדים מהכיתה שלי ואת ההורים ראינו קצת אחר הצהריים ובסופי שבוע. אבי אהב מאוד נגרות וארכיאולוגיה והיינו עוזרים בחפירות בתל חצור ומחפשים אחרי החורף חרסים. היינו מטיילים הרבה, בייחוד למערת עלמה (הרבה בריכות פנימיות – מאוד מסוכן). בגלל שהייתי הכי גבוה בכיתה הלכתי כפוף באותה תקופה. ובמקרה הגיע אלינו לקיבוץ מורה להתעמלות שחזר מלונדון אחרי שלמד טכניקת אלכסנדר (השלישי בארץ שידע את השיטה). והוא יישר אותי באמצעות תרגול שעזר לי לשנים רבות. הייתי ילד מאוד ספורטיבי, שיחקתי כדורסל, טניס, כדורגל וכדורעף. הייתי בנבחרת אתלטיקה קלה. משחקים ששיחקנו כל הילדים היו חמור ארוך, חמישה מקלות, חמש אבנים. היינו יורים ביונים עם רובה אויר ועושים קרבות עם רובה חוליות.

אנקדוטות מחיי בקיבוץ

בשנות החמישים לא היה בשר, היינו שמים ארגז עם מקל קשור בחוט ושמים כפיתיון גרגירים של דורה ומתרחקים, וכשהיונה היתה באה לאכול – היינו מושכים את המקל ומפילים את הארגז ותופשים אותה. אימא שלי היתה מבשלת אותה.

סיפור מעניין: ההורים שלנו לא היו רגילים להסיע אותנו והיינו צריכים להסתדר – אז יום אחד היינו קבוצה של 15 ילדים בלי יכולת להגיע לנאות מרדכי, קיבוץ שכן. אז אחד החבר'ה, שאבא שלו היה נהג באגד פתח את האוטובוס ונסענו בכל העמק מאושרים..

עוד סיפור ייחודי הזכור לי מימי הקיבוץ: בגלל שהדרורים וציפורי בולבולים היו פוגעים לנו בגידול ענבים בכרם, הקיבוץ היה נותן לנו שוקולד בתמורה לגוזלים וביצי קינים – וככה היו מורידים את כמות המזיקים. היינו מטפסים על הברושים לקינים לגובה רב ולוקחים את הביצים בפה או את הגוזלים בכיסים.

הקמת משפחה

אני וסבתא נפגשנו בחוג של ידיעת הארץ של תנועת בני הקיבוצים (סבתא זזי היא מקיבוץ גבע). התחתנו בתאריך 10.10.72. אני הייתי בן 22 וסבתא בת 20. התחתנו בקיבוץ גבע ואחר כך גרנו שנה באיילת השחר. מיד אחריה נסענו בשליחות של משרד הביטחון לפרו – הייתי קצין הביטחון של השגרירות, ושם גם נולד בננו הבכור – יהונתן, הוא אביך, בשנת 1974. בשנת 1980 נולדה דודה שלך נועם ובשנת 1985 נולדה דניאל שאחר כך שינתה את שמה לדניאלה.

הזוית האישית

מיכאל הנכד המתעד: נהניתי מתכנית הקשר הרב דורי, היה כיף להכיר את סבא שלי יותר, יצא לנו לבלות יחד ולמדתי עליו דברים שלא ידעתי עליהם.