מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא שלי הוא אני

אני וסבא שלי, יושבים וכותבים את העבודה
סבא אפריים ודוד אריה, אחים תאומים
סיפור חייו של אפרים בר-און סבא של נטע בר-און

סבא אפריים מספר: "גדלנו בבית הוריי, מאיר ורוזה (מלמד) בוחבוט (במשך השנים עוברת לשם המשפחה בר-און). אנחנו דור 7 בארץ ישראל. הורי הוריי מצד אימי הגיעו מאזור גרמניה, הם היו נוצרים שהתגיירו. הורי הוריי מצד אבי הגיעו מאזור אלג'יר (לפני 6 דורות). ביתנו היה בחיפה בשכונת הדר, בית אשר השקיף על נמל חיפה והקריות שטרם היו. בבית גדלנו 9 אחים ואחיות (אברהם, רחל, שמעון (גו'קה), יעקוב, ניסים, מלכה, בת-שבע, והתאומים אריה ואפריים – סבא שלי). אבי היה מפרנס יחיד ולכן נאלץ לעבוד קשה מאוד. היה ירקן לכן היו לנו ירקות ופירות (לא מהמשובחים, אך בשפע), בשעה שהפרוטה לא הייתה מצויה בשפע. היה חשוב לאבי להקפיד ולבצע לעשות את תפילת יום השישי והדלקת נרות, באדיקות. את החגים חגגנו בבית, עם רוב יושבי הבית והרבה אורחים."

תמונה 1

סבא אפריים הוא אח תאום לאריה אחיו. אריה הגיח ראשון לעולם לפי השעון בערך 15 דקות לפני סבי אפריים. כך שסבא אפריים הוא הצעיר מכל האחים. "בבית שבו גדלתי היו הרבה משפחות, כמובן, עם הרבה ילדים וגם בבתים השכנים לנו, כך שהייתה לנו אפשרות לשחק בחצר הבתים ללא כל מגבלות. המשחקים ששיחקנו אז היו ג'ולות, חמש אבנים, קלאס, קפיצות חבל, מלחמות בין חבורות לחבורות. באותו הזמן בנו בחיפה את גן הזיכרון שהיה לא רחוק מביתנו, שאפשר לנו לשחק שם ללא כל הפרעה. זכור לי באחת הפעמים שהגענו לשם, הרמנו אבן ומסתבר שהיה שם נחיל דבורים שיצאו עצבניות מאוד ועקצו אותנו בעורף… גם כאשר רצנו, הם היו אחרינו. זאת חוויה שלא יכולתי לשכוח. מכל החגים במיוחד אהבתי את חג הפורים כיוון שזה היה חג שאפשר לנו לשחק, להתחפש וליהנות.

תמונה 2
סבא אפריים וסבתא סימה

את בר המצווה חגגנו בצנעה רבה, בבית הכנסת הסמוך לבית והתקופה זכורה לי כתקופה עצובה היות ואימי נפטרה כמה חודשים לפני. מיד לאחר גיל המצוות עברתי יחד עם אחי התאום לקיבוץ עין המפרץ כיוון שאבי לא יכל לטפל בנו ללא האם. התקופה הראשונה בקיבוץ הייתה מאוד קשה היות והייתה לי את העצבות של האם שלא הייתה איתנו עוד בחיים ולכן היה לנו קשה מאוד. תקופת הקיבוץ ככלל הייתה תקופה יפיפייה, מעצימה, מדהימה ועשירה. בילדותי המוקדמת לא היו לנו בעלי חיים אבל אחרי שעברתי לקיבוץ הייתה לנו פינת חי שבה היו שני נחשים שחורים, שפנים, עזים, כבשים, תרנגולות. מהקיבוץ התגייסתי לצבא לחיל הנח"ל. עברתי את המסלול הרגיל של טירונות גדוד 50 נחל מוצנח. באמצע תקופה זו התחתנתי עם סבתא סימה (כשהייתי בן 19) ולכן לא סיימתי את קורס הצנחנים – נחל מוצנח. וכך המשכתי את הצבא כאיש הנדסה קרבית, לאחר קורס שעברתי. כשהייתי בן 21 נולד בני הבכור שני – על שם אמי שושנה. השמחה הייתה גדולה כשבני הבכור נולד. לאחר 3 שנים נולד בננו השני יניב. באותו זמן לא היה לנו הרבה כסף. אני עבדתי קשה כדי להרוויח שכר לביתנו, אשתי סימה עבדה באפיית עוגות ומכירתן ומעט בבניית ציפורניים. בשלב יותר מאוחר השכן שלי הציע לי לעבוד בחברת חשמל, הסכמתי להצעה. בחברת החשמל עבדתי בתחנת הכוח ובמשמרות (כמובן שמאז השכר נכנס באופן סביר וקבוע יותר). כעבור כמה שנים אשתי סימה פתחה חנות בגדים ב"רבמד".

בסביבות גיל 38 התגרשתי מסימה, אמא של הילדים שלי. זו הייתה תקופה לא קלה. שנים לאחר מכן הכרתי את אסתי. כשהייתי בן 42 עברתי לגור עם אסתי כזוג לא נשוי למשך מספר שנים לא מועט. לאסתי היו שני ילדים, בן ובת בגילאים 10 ו-13, טל הוא היה הבכור וקרן הצעירה יותר. כשהייתי בן 56 הבן הבכור שלי התחתן עם אישה בשם אתי (כיום הם נשואים באושר 15 שנה, ההורים של נטע). שנה אחר כך אני ואסתי החלטנו למסד את הקשר ביננו. התחתנו!

6 שנים לאחר מכן התגרשנו. ב-5/10/2003 הפכתי להיות סבא לנכד בכור (ארז). 3 שנים לאחר מכן ב-11/1/2007 נולדה נטע הנכדה הראשונה שלי. לאחר ארבע שנים, אתי הייתה שוב בהריון, בתקופה זו הכרתי את דורית בת זוגתי השלישית. אתי ילדה את נכדי השלישי, איתן. הייתי הסנדק שלו. לאחר שש שנים, בני השני, יניב התחתן עם מוראל, לאחר שנה הם הביאו את הנכד הרביעי שלי אוריה, ולאחר שנתיים את נכדתי החמישית, הראל. כיום אני בונה בית חדש קרוב לנכדים שלי בקריית מוצקין, אני בונה אותו מהיסוד, עם אדריכל ומעצב פנים. אני מתרגש לקראת הבית החדש.

תמונה 3
משפחת בר-און, בחתונה של רחל, אחות של סבא

הזוית האישית

נטע: מאוד נהניתי מהעבודה, ללמוד איך סבא שלי חי ואיך היו החיים פעם. היה פשוט מרתק, מהנה ומסקרן מאוד. היה כיף לבלות עם סבא שלי ולעשות איתו את העבודה הזאת. אני מאחלת לסבא שלי חיים בריאים, שמחים ומהנים בכל רגע!

סבא: כשנטע נדבה אותי לתהליך הזה הייתי ספקני. תוך כדי העשייה נחשפתי להתלהבות ולרצון של הילדים ונטע כמובן לשמוע, לדעת, להבין כיצד עברה ילדותנו לפני 60, 70 שנה. ואנחנו הסבים סבתות מנסים להבין את דרך החשיבה וניהול החיים של נכדינו. לסיכום נהניתי מאוד מהחוויה המעצימה.

מילון

"דרך ארץ קדמה לתורה"
קודם לכבד אנשים מבוגרים, קודם לדעת להיות אדם עם ערכים ועקרונות וזה לפני התורה. אחרי שתדע את כל אלה, תלמד תורה.

ציטוטים

”"לפעמים הדבר שאתה חושש ממנו הוא בדיוק הדבר שטוב בשבילך".“

הקשר הרב דורי