מאגר סיפורי מורשת

שמי רפאל סיגורה, הוריי קראו לי בשם זה ע"ש סבי ז"ל. נולדתי בתאריך 20.10.1954 בירושלים. נולדתי בשעות הערב, אמי ילדה אותי בביתם עם מיילדת צמודה. שמם של הוריי: שמואל וויולטה ז"ל,  נולדו בתורכיה למשפחה קטנה ועלו לארץ ישראל בשנת 1949 לאחר שנישאו בתורכיה.

נולדתי וגדלתי בשכונת ממילא שהייתה לשטח ההפקר הירדני. בבית גדלנו הורים ושלושה ילדים, סבים וסבתות משני הצדדים, כולנו בחדר אחד. למדתי בבית הספר א.ד גורדון בירושלים עד כיתה ח'. היו לי המון חברים מהשכונה ושיחקנו המון כדורגל בשטח ההפקר, שיחקנו מחבואים ותופסת עם החברים מהשכונה.

במהלך לימודיי בבית הספר התיכון, בכיתה ט', כשהייתי בן 14, היה פיגוע בשוק מחנה יהודה, זה היה הפיגוע הראשון מאז קום המדינה. בפיגוע נרצח אבי. היו עוד 13 הרוגים ועשרות פצועים. מקרה זה השפיע עליי מאוד וזה הפך לאירוע שגרם לי להפוך מנער לאדם בוגר ואחראי שצריך לנהל ולעזור בכלכלת הבית ובכל תחום אפשרי שקשור למשפחה הגרעינית.

בשירותי הצבאי הייתי בחיל האוויר בתפקיד טכנאי מסוקים. במהלך השירות הצבאי פרצה מלחמת יום כיפור שבה הייתי עד לפגיעות בטייסת וכן בטייסים שהיו חבריי לצוות. לאחר השירות הצבאי התחלתי לעבוד בבנק יהב כפקיד והתקדמתי לתפקיד בכיר כמנהל  סניף. במהלך תפקידי נתקלתי במקרים קשים של אנשים שלא סיימו את החודש ולא ידעו מה לעשות. במסגרת תפקידי ניסיתי לעזור ולהיות קשוב לאנשים עם קשיים כלכליים ולמצוא להם פתרונות.

בשנת 1973 הכרתי את רחל אשתי וזוגתי לחיים. הכרנו בשכונת ממילא, היא גרה 50 מטר מבית הוריי. התחתנו בשנת 1976 ונולדו לנו ארבעה ילדים: שמוליק, סיגל וזוג תאומים – טירן ומורן (אימא של שהם). לי ולרחל יש ארבעה ילדים, שני חתנים, שתי כלות וכ- 12 נכדים שאנחנו מאוד אוהבים. כמשפחה אנו חוגגים ביחד חגים, ימי הולדת ואירועים מיוחדים, כמו בר המצווה הקרבה בעז"ה של שהם הנכד היקר שלנו.

חפץ מיוחד במשפחה

מאז ילדותי, כבן חצי שנה, יש לי שרשרת זהב עם תליון של ספר תורה שישמור עליי לאחר שנכוויתי בגיל חצי שנה מקומקום של מים רותחים והייתי מאושפז במשך מספר חודשים בבית חולים עם כוויות בדרגה גבוהה מאוד. אמי קנתה לי את השרשרת ומאז ועד היום אינני מוריד את השרשרת. היא המזכרת הכי חשובה שנשארה לי מאמי ז"ל.

תקופת הקורונה

בתקופת הקורונה יצאתי לפנסיה לאחר 36 שנה ממקום עבודתי, בנק יהב. בתקופה זו היה לי מאוד קשה כי היינו בסגרים ולא יכולנו להיפגש עם הילדים והנכדים וישבתי בבית בחוסר מעש, מבן אדם שרגיל לקום כל בוקר לעבודה פתאום אני יושב ולא רואה אנשים ולא עושה כלום. כאשר נגמרו הסגרים, נפגשנו כולנו (הילדים והנכדים) אצלנו בבית וחגגנו את החזרה לשגרה המבורכת ונהנינו מאוד מהביחד שהיה כל כך חסר לנו.

כיום אני מרבה להפגש עם ילדיי ונכדיי במהלך השבוע ובימי שישי בערב לארוחות משפחתיות. אני ואשתי מרבים לנסוע ולטייל בארץ ובחו"ל ולהנות מהזמן שלנו.

החלום שלי זה שמשפחתי (ילדיי ונכדיי) יהיו תמיד מאוחדים, שמחים ומאושרים ביחד כל הזמן.

המסר שלי לדור הצעיר: לא לשפוט אף אדם, אנו איננו יודעים מה הוא עבר וצריך תמיד לשפוט לכף זכות, לעזור, להקשיב ולנהוג בסבלנות וסובלנות כלפי כל אדם .

הזוית האישית

שהם הנכד המתעד: אנו, סבא ונכד, לומדים להכיר את העולמות השונים דרך הסיפורים. סבא מספר לי על ילדותו ואני מתרגש לשמוע את הסיפורים שהוא חווה בילדות. נאחל לי ולסבא שתמיד נשמח ונצחק ביחד ושנהיה תמיד אחד בשביל השני.