מאגר סיפורי מורשת

יובל דבני

לפני 70 שנה, שלושה חודשיים ושבועיים בדיוק, סבא רבא שלי בנימין, שהיה בערך בן 30, עלה לארץ עם משפחתו ועם משפחתה של אחות אישתו. הם עלו לארץ מפולין. לאחר שהות של שנתיים במחנה מעבר בקפריסין, הועברו הישר למחנה עולים בבאר יעקב.

סבא רבא וסבתה רבתא עלו לארץ עם ילדה בת חודשיים. באותה התקופה, מחנות העולים בארץ היו צפופים, מלוכלכים ולא ראויים למגורים לילדה קטנה, לכן סבא רבא בנימין וגיסו הלכו ברגל לחפש מקום מגורים ראוי  למשפחותיהם.

הם הלכו ברגל עד ליפו, מרחק של יום הליכה ושם מצאו בית של נטוש של ערבים שברחו כמה שנים לפני כן בגלל פוגרומים. הבית היה גדול ומתאים למגורים לכמה משפחות. הבית היה עם שירותים ומטבח משותף והייתה לו חצר ענקית, אבל מספר סבא רבא, … היה שם לכלוך וזוהמה ופסולת בגובה של מטר.

סבא רבא וגיסו ניקו את המקום במשך יומיים, עד שהמקום היה נקי, מוכן וראוי לקבלת המשפחות. אחרי שסיימו את הנקיונות, סבא רבא בניימין, נשאר לשמור על הבית וגיסו חזר להביא את כל בני המשפחות.

הבית שהם מצאו היה בשכונת עג'מי. "שכונת עג'מי (בערבית: حي العجمي) היא שכונה ותיקה ביפו. מלבד רחוב יפת, רוב הרחובות בשכונה צרים והבתים בה בנויים בצפיפות רבה. בשכונה שוכנים בתים עתיקים רבים, שנבנו בתקופה העות'מאנית, ולצדם בתים חדשים. בשכונה מתגוררים ערבים ויהודים". (ויקיפדיה)

שכונת עג'מי נמצאת ליד הים. היום זו שכונה גדולה ומוכרת ובעבר היא הייתה שכונה קטנה ומבודדת. בהתחלה השכנים היו ערבים בלבד ולאחר מכן נכנסו גם עולים חדשים מצפון אפריקה.

כך עברה המשפחה לגור ביפו בשכונת עג'מי, שם גדלה סבתא שלי, סבתא פרידה (הבת של סבא רבא בנימין). בשכונה זו עברה עליה ילדותה עם סיפורים וזכרונות רבים מחוף הים בו הרבתה לבלות.

הזוית האישית

יובל דבני: בחרתי להביא את סיפורו של סבא רבא שלי בינימין מאי, איתו אני בתמונה כשהייתי בגיל חצי שנה.