מאגר סיפורי מורשת

שמי אגם, השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר לב הפרדס, גאולים. ותעדתי את סיפורו של סבי, מצד אבי. סיפור זה מוקדש באהבה לסבא רבא שלי לאון, סבא רבא מצד אמי.

סבא רבא לאון

סבא רבא לאון קאופמן נולד בשנת 1930 (12.04.1930) בעיר וסלוי שברומניה, להורים משה ואדלה והיה בנם היחיד. הייתה לו רק סבתא אחת שגרה בעיר אחרת, שאר הסבים מתו במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918.

כאשר הוריו התחתנו בשנת 1929, הם קנו חנות שהפכה למספרה, שני חדרים, מטבח וחצר קטנה. בגיל שבע לאון הלך לבית ספר ממלכתי ולמד שם ארבע שנים (מגיל שבע ועד גיל 11). הוא למד גם ב"חדר" (לימוד עברית כמו בישיבה דתית, שם למד את הא'- ב'). כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, לאון עבר ללמוד בבית ספר יהודי ששמו היה "עשה טוב" בעיר ווסאלוי.

הוריו של לאון, משה ואדלה

בשנת 1941 הנאצים לקחו למשפחת קאופמן את המספרה ואת ביתם. את אבי המשפחה משה לקחו לעבודות כפייה בסרביה (חבל ארץ כבושה שהייתה ברוסיה), את אמו אדלה אסרו בטענה שהתנגדה לפינוי המספרה והבית, אסרו אותה בבית סוהר.

בגיל 11, לאון נשאר לבד ללא הורים או אחים והיה צריך להסתדר בכוחות עצמו. הוא הסתובב בשוק הירקות, כדי למצוא משהו לאכול (הגישה ליהודים הייתה לאחר השעה 10 בבוקר). לאון לא ידע מה השעה וכך נתפס על ידי המשטרה והוכרח תעבוד במטבח ובפינוי שלגים, עד שחלה וקדח מחום ואז זרקו אותו לרחוב. הוא השכיר חדר בפינת חצר של גויים ולשם קיום הוא התחיל לעבוד כְּסָפַּר בעקבות מה שלמד מאביו, כשהיה יושב במספרה וצופה בו. הוא עבד באותו החדר שבו גר. ה"לקוחות" שבאו להסתפר אצלו היו ילדים יהודים שפחדו ללכת לספרים גויים (לאון אמר: "לא שאני הייתי סָפַּר יותר טוב"). כך לאון התפרנס בכל אותו הזמן שהיה לבדו.

לאון התחבר לילד הגדול ממנו בשנתיים בשם זִיגוֹ שבא להסתפר אצלו. זִיגוֹ היה יושב וצופה בלאון בזמן עבודתו ולאחר זמן מה, כשבאו מספר ילדים להסתפר יחדיו, לאון לימד אותו איך מספרים. לאון וזִיגוֹ התחלקו שווה בשווה בכסף שזִיגוֹ הרוויח.

כאשר לאון ביקר את אמו בבית הסוהר, היה שואל אותה כיצד מבשלים אוכל מסוים, לאחר מכן חזר לביתו ובישל בעצמו, כך גם למד לאפות לחם והיה מביא לאמו. לאחר שמונה חודשים שחי לבדו, שוחררה אִמו מבית הסוהר. היא הגיעה לחדר בו גר וכך חיו עד לסיום המלחמה (אמו הייתה תופרת קצת, אך עיקר הפרנסה הייתה מוטלת על לאון).

ליאון בצעירותו

בסיום המלחמה ב- 1945 הצבא הרוסי השתלט על רומניה ושחררו את האסירים הרומנים, ביניהם גם את אביו של לאון, משה. בתום המלחמה משפחת קאופמן חזרה לבית ולמספרה מלפני תחילת המלחמה.

לאחר סיום המלחמה, לאון הצטרף לתנועת הנוער, שם השפיעו עליו השליחים והמדריכים לעלות לארץ ישראל, בעקבות כך ההורים שלו סגרו את המספרה ונטשו את הבית ויצאו לעבר ארץ ישראל. המשפחה עברה את הגבול (בתשלום) להונגריה, לאוסטריה, דרך איטליה לארץ ישראל והם הגיעו בשנת 1948 ארצה. כעבור יומיים לאון התגייס לפלמ"ח הוא היה בגדוד השני של חטיבת יפתח עד פירוק הפלמ"ח ואז הוא עבר לגולני לגדוד 12.

בשנת 1950 (31.07.1950) לאון התחתן עם קלרה טריסטר ובשנת 1951 (09.07.1951) נולד להם בן, אבי.

לאון עם אשתו קלרה, בנם היחיד אב והוריו משה ואדלה

לאחר כ-50 שנה, זִיגוֹ ולאון נפגשו בארץ ישראל. באותו המפגש סיפר זִיגוֹ ללאון שלפני שעבד אצלו כְּסָפַּר היה עוזר לגוי לחטוב עצים (ברומניה היו מנסרים עץ בעזרת מסור אורך, שבשני בצדדים היו ידיות, כשהגוי היה מושך את ידית המסור הוא היה מושך אִתו את זִיגוֹ). במפגש זה זִיגוֹ אמר ללאון שהוא הציל אותו מלקפוא למוות בשלג הקר.

לאון עם אשתו קלרה ושתי נכדותיו אלינור ושני בטיול ברומניה-סיביו

הזוית האישית

הנכדה שני קאופמן-גרין: סבא לאון חגג השנה את יום הולדתו ה- 90. סבא לאון אוהב טכנולוגיה, הוא פעיל בקבוצות הפייסבוק ולא מפסיק ללמוד ולהתחדש. כולנו אוהבים אותו ומאחלים לו בריאות טובה ואריכות ימים.

הנינה אגם רוזנפלד:  השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר לב הפרדס, גאולים לפני שנתיים ותעדתי את סיפורו של סבא ישראלי, מצד אבי, זה הקישור לסיפורו "סבא ישראל רוזנפלד מספר לאגם את סיפורו",

השנה, בחרתי לתעד את סיפורו של סבא רבא שלי, ליאון קאופמן, בעזרת דודתי שני, העלנו את סיפורו כמתנת יום הולדת לשנת ה – 90. סיפור זה מוקדש באהבה לסבא רבא שלי לאון, סבא רבא מצד אמי אלינור.