מאגר סיפורי מורשת

סבא נתן זלץ

נולדתי בניו יורק בשנת 1915 למשפחה דתית לא ציונית. כשהייתי בן 3 נפטרו אמי ואחי הקטן משחפת ועברנו לגור בפלורידה. שם טיפלו בי אחותי הגדולה וסבתי. אבי היה קפדן ולא נתן לי להשתתף בשום פעילות כמו כדורגל.

כשסיימתי תיכון למדתי תואר ראשון בביולוגיה. לאחר מכן עברתי לאוניברסיטת אמורי, במדינת פלורידה, שם סיימתי תואר שני והתקבלתי לבית ספר לרפואה. עם סיום לימודי התמחיתי בכירורגיה בבי"ח מייקל ריס בשיקגו.

עם הצטרפות ארה"ב למלחמת העולם השנייה התגייסתי לצבא כמנתח שדה והשתתפתי בקרבות בצפון אפריקה ואיטליה. כתוצאה מרעש הירי התחרשתי ושבתי לארה"ב. במיטתי במחלקת השיקום בבית החולים חשבתי שעולמי חרב עלי ולא אוכל יותר לנתח, ואז הביאו לי המצאה חדשה, מכשיר שמיעה. חזרתי לעבוד כמנתח בבית החולים בניו יורק שם פגשתי את אשתי לעתיד, ארמן שהייתה רופאה מרדימה.

בשנת 1949, פנה ארגון הדסה לראש מחלקתי וביקש שיבוא לישראל לשנה ויעזור בשיקום המערכת הכירורגית בישראל, שנפגעה קשה במלחמת העצמאות. מנהל המחלקה היפנה אותם אלי. אני וארמן החלטנו להיות הרפתקנים ולנסוע. עבדתי בבי"ח הדסה וגרנו בירושלים, שם גם התחתנו. שנה לאחר שובנו לארה"ב,  פנו אלי מארגון הדסה והציעו לי לבוא ולנהל את המחלקה הכירורגית בירושלים.

עלינו לארץ. עד גיל 65 ניהלתי את המחלקה הכירורגית א' בהדסה עין-כרם, הייתי יו"ר המחלקות הכירורגיות והכשרתי עשרות כירורגים, רבים מהם ניהלו מחלקות כירורגיות ברחבי הארץ. ניסיון הקרב העשיר שלי אפשר לי לתרום משמעותית לקידום חיל הרפואה.

לאחר  פרישתי מהדסה הקמתי מחלקה כירורגית חדשה בבית החולים ביקור חולים בירושלים, אותה ניהלתי עד גיל 80.

בשנות פעילותי הוענקו לי:

1.    3 כוכבי ארד כקצין מצטיין, על ידי צבא ארצות הברית.

2.    Purple heart, על פציעתי במלחמת העולם השנייה.

3.    פרס ישראל לרפואה.

4.    פרס יקיר ירושלים.

5.    דוקטור של כבוד על ידי האוניברסיטה העברית.

הזוית האישית

יעל: הנושא היה לי מאוד מעניין ונהנתי להשתתף בו ולהכיר את פועלו המיוחד של סבא.