מאגר סיפורי מורשת

זהו סיפור על חייו של סבי שמואל ויינר.

סבי נולד בשנת 1947 בעיר וילנה בירתה של ליטא. נולד במרכז העיר בבית יהודי צמוד לגן הררי ירוק שהיה מקום בילוי בקיץ ובחורף של כל הילדים מהסביבה. גר בבית זה עם הוריו פסיה ויעקב, אחותו ניוטה, וסבתו חנה. בבית דיבר בהתחלה באידיש, ואחר כך גם הליטאית ורוסית. בקרבתו של הבית היה בית קולנוע ״פיארגלה״, בית קפה לילדים ״ניקשטוקאס״ ושדרה המרכזית של העיר צמודה לבית הספר בו למד. אביו היה נוהג להגיד לו: ״תלמד, אני מאוד רוצה לראות אותך מצליח בתחום המדע״ ואימו הייתה נוהגת להגיד לו: ״תמיד תעזור ותדאג לאחרים ובין היתר אל תשכח גם את עצמך״. המנהגים העיקריים בבית היו כל המנהגים היהודים, המנהגים האופייניים לאותו מקום וחג ראש השנה הבינלאומי הנקרא ״נובי גוד״.

סבי באחד מהטיולים בילדותו

בשעות הפנאי שלו היה משחק עם חבריו פינג פונג, שחמט, או היו מארגנים טיולים רגליים סביב העיר לכיוון אגמים ויערות, ברגל, על אופניים ובקאיקים. בערבים הוא היה הולך לקולנוע, לריקודים, ומסיבות. בתקופת בית הספר היה כיף בסה״כ, למרות שהיו מורים ומקצועות שלא אהב. היו חברים טובים, מסיבות ופעילויות משותפות. היו נערות בהן הוא התאהב, הוא עוד זוכר אותן ואת חבריו ואפילו בקשר עם חלקם עד היום. רוב הילדים בכיתה היו יהודים, רובם גם עלו לארץ וכך שמרו על קשר. האופנה אז הייתה שונה מהאופנה שלנו: היו לובשים מכנסיים צרים, ז׳קטים ומחרוזות. אהבו מוזיקת טוויסט, רוק אנד רול, ואלס וטנגו, בין השירים האהובים עליו באותה תקופה, זוכר בעיקר את סלבאטורה אדמו שהיה מוזיקאי וזמר ידועה באותם השנים ואחד מהשירים האהובים עליו היה: ״tombe la neige”. תחביביו העיקריים היו: שחמט, קריאה, כדורסל וחתירה. בהשוואה להיום לפי הסתכלות לאחור, הוא מזהה הבדלים בהתבגרות של ילדים אז והיום בעיקר באהבת הקריאה ובעבודת הידיים, נטייה לרומנטיות וחמימות ביחסים.

בשנת 1964 סבי התקבל לאוניברסיטה טכנולוגית בתחום ההנדסה האופטית בסנט פטרסבורג שברוסיה. בשנת 1967 התחתן עם סבתי וב – 1968 נולדה אמי. ב – 1970 הוא חזר לוילנה ומשם עלה לישראל בשנת 1976. סבי עבד כעובד צה״ל בתור ראש צוות אופטי וב- 1987 הקים חברה בארץ בתחום ליזרים, מדי טווח וראיית לילה. בתחום הזה הוא עוסק עד ימים אלה.

אני מאוד מתעניינת בחייו ורוצה שבעתיד נוכל לבלות יותר ביחד, במפגשים משפחתיים ובנפרד.

הזוית האישית

סבא שמואל ונינה: במהלך תכנית הקשר הרב דורי, הכרנו את כל המשתתפים. המפגשים והשיחות גרמו להבנה טובה יותר של הילדים ותכונות הסבים והסבתות שמשליך על הילדים. אנחנו מאחלים להעמיק את ההבנה ההדדית וההשפעה המרבית של העבר על ימינו.