מאגר סיפורי מורשת

אני מולי רש מנופית, סבא של עמית. אני יליד 1953, ומבקש לשתף באחד העשורים המשמעותיים של חיי, תקופה המשתרעת בין השנים 1980 ל- 1990.

בשנת 1980 הייתי סטודנט שנה שנייה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, והתגוררתי עם משפחתי, שכללה את אירית סבתא של עמית ואת בני הבכור רואי שהיה כבן 3, במעונות הסטודנטים שיועדו למשפחות בהר הצופים. במהלך שנה זו התרחבה משפחתנו ונולד בני השני אלעד (אבא של עמית). כולנו הצטופפנו בדירת מעונות קטנה בת 35 מ"ר שהייתה צמודת קרקע, בשכנות למשפחות סטודנטים אחרות. בתקופה זו התפרנסנו ממכירת תמונות אותן מכרתי מבית לבית, במקביל ללימודים. הייתה זו תקופה קסומה אליה התגעגענו שנים רבות לאחר מכן.

בשנת 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה ואני גוייסתי למילואים כחובש קרבי בגדוד רפואה בגזרה המזרחית בלבנון. במהלך המלחמה הוקפצתי לטפל בנפגעי "הפיצוץ בצור", שם נהרגו כ- 80 חילי צה"ל. הייתי במחלקת הרפואה הראשונה שהגיעה למקום הפיצוץ.

סיימתי את לימודיי והוסמכתי לעורך דין בשנת 1983, ומשפחתי התלבטה היכן לקבוע את מגורי הקבע שלנו. תנאי המגורים במעונות הסטודנטים קרצו לנו מאוד וביקשנו להתגורר באווירה קהילתית דומה. בשנת 1985 נודע לנו כי מתארגן גרעין התיישבות לישוב נופית שבגליל המערבי. בתקופה זו התגוררנו בדירתנו בחיפה ופתחתי משרד עורכי דין עצמאי. הגעגוע לתקופת הלימודים בירושלים הוליך אותנו להצטרף לגרעין נופית. עברנו ועדת קבלה ולאחר מכן התנדבתי לתפקידים שונים באגודה שהקימה את הישוב.

בשנת 1987 עלו המתיישבים הראשונים לישוב ובטקס האכלוס השתתפה חבורת הזמר של נופית – אשר את הקמתה אני יזמתי ובה אני שר עד היום. בשנת 1988 נבחרתי ליושב ראש האגודה בנופית. בתקופת כהונתי קידמתי את הקמת בית הספר בנופית, גני ילדים, סלילת כבישים פנימיים, ובמרוצת השנים המשכתי להיות פעיל מרכזי בישוב. שימשתי פעמיים כיושב ראש הוועד המקומי ויזמתי הקמת מרכז הספורט "נופשית", אולם ספורט ופרויקטים נוספים .כמו כן נתתי ליישוב ייעוץ משפטי בהתנדבות משך 30  שנה.

במהלך השנים חיברתי שיר על נופית (מילים ולחן) המשמש המנון הישוב, אותו לומדים ילדי הגן ואותו משמיעים בסיום טקס יום העצמאות.

המנון נופית שחיבר מולי רש:

גלגולו של חפץ

כחפץ בחרתי להביא את המדליון שסבא שלי קנה בגיל 13 (לבר מצווה) עבור אמו. לפני שהיא נפטרה היא נתנה את המדליון לנכד שלה (לדודי תום) שחגג בר מצווה, וציוותה עליו לענוד את המדליון בכל אירוע משפחתי משמעותי, וכך הוא נוהג עד היום.

הזוית האישית

עמית: הייתה לי חוויה לפגוש את סבא באמצע השבוע ולשמוע את סיפוריו.

ֿ מולי: הייתה לי חוויה מיוחדת ללמוד עם נכדי סודות המחשב ולספק את סקרנותו בסיפורים המשפחתיים אותם לא הכיר.