מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא מאירי ליפשיץ – שנותיו בקיבוץ

גל ליפשיץ וסבא בוביק (מאירי)
סבא מאירי וסבתא חדווה ביום חתונתם בקיבוץ
בוביק (מאירי) הופך לקיבוצניק ופוגש את אהובתו

שמי מאירי ליפשיץ, נולדתי בחיפה ב – 25.7.1939, לאסתר וצבי ליפשיץ, אחיה הצעיר של גיתית, ואח ליעל ז"ל.

נולדתי וגדלתי בחיפה. בגיל עשר משפחתי עברה לתל אביב. גדלתי בבית עם סבתא דתייה, וחגגנו חגים לפי המסורת היהודית. בימי שישי היינו יושבים מסביב לשולחן, שרים שירי שבת, מקדשים ומספרים, דברים שקרו לנו במהלך השבוע. היינו גם אוכלים אוכל מיוחד, שאין בימי חול. הסממן הזה, בערב שבת, יש בו הרבה מהמסורת היהודית. יום שישי היה יום מיוחד, המסורת הייתה מאוד חזקה, כל בני המשפחה היו באים בלי יוצא מן הכלל.

כשנולדתי, כולם קראו לי בוביק, ורק כשעליתי לכיתה א' בבית הספר עממי א' גיליתי ששמי הוא מאירי.

כשהייתי נער, בכיתה ח' או ט', הלכתי לעבוד בעבודות שונות, שהייתה להן תמורה כספית טובה, עבודות שלא הייתי מומחה בהן.

בחופש הגדול, הייתי מצטרף לבת הדודה שלי בקיבוץ עין כרמל, ועובד שם  בעבודות שונות, כמו, להעביר צינורות השקיה בשדה תירס, מעל הראש. בשדה התירס, היו גידולים בגובה 2.5 מטר. חלק מהעבודות היו קשות, כגון: לעשות דילול של צמחים בשדה, כל הזמן כפופים ומוציאים עשבים בידיים, עבודה שיותר מתאימה לילדים, ולמבוגרים זה יותר קשה. כגון,  לחבר צינורות השקיה לשנוצרים, כדי שהממטרות יעבדו בצורה רציפה.

בשירות הצבאי הייתי בנח"ל, בקיבוץ מעיין ברוך. בנח"ל היינו קבוצה של חברים שהכירה הרבה שנים. גרנו בצריפים ארוכים, בכל צריף היו כמה חדרים, ובכל חדר היו ארבע מיטות. היינו קמים בבוקר והולכים לעבודות השונות, עבודות קטיף, עבודות בשדה, ומשלוחים. אחת העבודות הייתה להיכנס ללול, לתפוס כמה תרנגולים, ואז לשלוח אותם לשוק, כדי למכור אותם. זו הייתה עבודה מאוד קשה, היינו הולכים בתוך הלולים המלאים תרנגולים מקרקרים, והיינו צריכים לתפוס אותם, ולהעביר אותם למרכז  המשלוחים. בעבודות של קטיף, היינו הולכים עם תרמילים מלאים בפירות. היה בתרמיל פתח מיוחד מלמטה, וכשפתחו אותו ,היה אפשר לרוקן את הפירות לכלי אחר.

בשעות הערב, בכל יום היינו נפגשים כולנו אחרי ארוחת הערב, ורוקדים ריקודי עם במעגלים, הורה, ועוד ריקודי- עם אחרים. היה לי חבר טוב, מוטי, שניגן על אקורדיון. היה שמח וטוב, לכולם. כשרקדנו ככה ביחד, נוצרו קשרים בין הרבה אנשים. היה לנו בתור הנוער שהגיע לעזור בקיבוץ, הוואי מאוד מיוחד.

בתקופה הזו, כשהייתי בקיבוץ, הגיעה יום אחד קבוצה של בחורות, שבאו לעשות עבודה שנקראת 'עזרה לקיבוצים צעירים'. שם פגשתי את חדוה שבאה מקיבוץ אפיקים, כבת משק צעירה. בעבר היו שולחים מקיבוצים נוער בגילאי 16 – 19 לעזור עבודות בקיבוצים צעירים, כעזרה למשק על ידי כוח נוסף. הם היו נרתמים לעבודות מסוימות, וזו הייתה אפשרות להיפגש עם אנשים בגילך, לשוחח, לעשות פעילויות משותפות. וככה פגשתי את אישתי.

בקיבוץ הצעיר, היו הרבה דברים שנעשו במשותף. היה הבדל בין אנשים שבאו מהנח"ל, לבין האנשים שבאו מבחוץ. מכיוון שאלה היו שתי קבוצות שונות של נערים ונערות, ובכל זאת, נוצר בינינו קשרים, היו קשרי חברות בין שתי הקבוצות. אני וחדווה היינו הולכים ביחד לחדר האוכל, ומספרים זה לזו דברים, כמו חברים. אחר כך היה לנו דבר משותף נוסף, הלכנו כולנו לטבול בנחל החצבאני, שהיה לא רחוק מהקיבוץ. היינו מגיעים לשם בטרקטור, והולכים לאורכו בתוך המים, כשאנו משפריצים זה על זה. אני זוכר שיום אחד הלכנו לאורך הנחל, חדווה הלכה לפני, והיא עשתה את עצמה נופלת, אז הלכתי לעזור לה לקום. אחר כך כשחזרנו מהנחל, היא סיפרה לי שהיא עשתה את זה בכוונה, היא ראתה אותי הולך, והיא רצתה שאבוא. כשחדווה הייתה צעירה, היא יכלה לדבר על כל דבר בפתיחות, היא לא התביישה להביע את דעתה.

בהמשך התפתח בנינו קשר רומנטי. הוא התחיל בכך שהלכנו לטייל יד ביד, בשדה קטפנו פרחים ביחד. ובערב היינו הולכים לאורך הנחל. הרגשנו קרבה זה לזו, ולאט לאט התאהבנו. הצעת הנישואים, באה בצורה טבעית כזו, לא שאני הצעתי לה או שהיא הציעה לי, החלטנו, ביחד שאנחנו רוצים להתחתן, אחרי שהיינו חברים במשך שלוש שנים. מכיוון שחדווה הייתה מקיבוץ אפיקים, הייתי מתקשר אליה בטלפון ציבורי, פעם בשבוע, ופעם בשבועיים נסעתי אליה, וישנתי בצריף של המשפחה שלה.

כבר למעלה משישים שנה, אנחנו עושים אירועים ופוגשים זה את זה. זו כמו משפחה אחת גדולה. נוצר קשר מיוחד בין אנשים צעירים שיוצאים ביחד לעבודות משותפות, שמגבש את כולם קבוצה אחת.

תקופת הגרעין, היא התקופה המרכזית בחיים שלי. כל החברים שיש לי היום, זה החברים שהיו לי אז, כי קשר מיוחד שכזה, נשמר.

הזווית האישית

גל – התוכנית מאוד עזרה לי, מכיוון שבזכותה זכיתי לשבת עם סבא שלי, ולשמוע ישירות ממנו על תקופה משמעותית בחייו.

מילון

הוואי
אווירה קבוצתית, מושג המתאר את מכלול התהליכים המתרחשים בתוך קבוצה. ויקיפדיה

גרעין (נח''ל)
קבוצת חיילים מחטיבת הנח''ל שמתיישבת יחד בקיבוץ ותפקידה לסייע לחברי הקיבוץ בעבודה חקלאית ובענפי השירות השונים.

ציטוטים

”השנים הללו, בקיבוץ, היו השנים המאושרות בחיי“

הקשר הרב דורי