מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא יורם לזובסקי, נולדתי בשנת 1942 בתאריך 16/10, נולדתי בקיבוץ משמר הים שהיה ליד עכו.

בגיל שנה עברו הוריי לקריית מוצקין כשאבי היה הרופא הראשון בקרייה ואמי אחות ראשית במוצקין. לאבי קראו אליהו ולאמי הדסה, נולדו להם ארבעה ילדים אחות בכורה ושמה זיווה, אח בשם עמוס, אני יורם הבן השלישי ואחי הרביעי בשם יאיר (כינוי קיקי).

למדתי בבית הספר "אחדות" במחזור "כ" לאחר מכן בתיכון מוצקין. התגייסתי לחיל הים ב – 1962 לאחר מכן למדתי הוראת נהיגה והקמתי את בית ספר "הקרייה" ובו לימדתי 52 שנה.

התחתנתי בתאריך 30/11/1965 עם חיה לבית דיאמנט שנולדה בתאריך 5/2/1945 בחיפה. גרנו עשר שנים בקריית ביאליק ושם נולדו: עופר בני הבכור, יעל בתי השנייה ולאחר מכן בני הצעיר יריב. לאחר מכן עברנו לקריית חיים לבית בודד ושם גרתי עד 2018. בתאריך 10/1/2018 עברנו לדיור מוגן בגני תקווה וכיום אנו גרים שם.

לצבא התגייסתי בשנת 1960 לחיל הים והשתחררתי בשנת 1962. בצבא השתתפתי בכמה מלחמות המלחמה הראשונה היא מלחמת ששת הימים. המלחמה השנייה מלחמת יום כיפור והמלחמה השלישית מלחמת ההתשה ואחר כך מלחמת לבנון הראשונה. במסגרת המילואים הייתי בחיל הים וכן מורה לנהיגה לרכב כבד. השתחררתי מהמילואים בשנת 1993.

בשנת 2006 התנדבתי בבית "איילה", בית לילדות בסיכון גבוה, דאגנו שם לאוכל ביגוד ולעזרה בלימודים, בבית "איילה" התנדבתי במשך שנים. בנעוריי שיחקתי כדורגל בקבוצת הפועל קריית חיים משנת 1957 עד שנת 1965, יחד עם אחי עמוס בתור מגן שמאלי.

זכרונות מהעבר

זכרוניי מהעבר הם שבתחילת מלחמת השחרור היה פיצוץ שיירת הנשק שנסעה מלבנון לחיפה ופוצצה בכניסה לקריית מוצקין, אני זוכר שזה היה פיצוץ אדיר, באותו הזמן שזה קרה אני הייתי בביתי ואני זוכר שאבי הכניס אותנו מתחת למיטות כדי שלא ניפגע מהחפצים בבית, הפיצוץ היה בערך ברוחק של קילומטר מביתנו ושמענו אותו חזק מאוד. בחורף 1950 היה שלג כבד בקריות שנמשך כעשרה ימים בגובה של כמטר, ואנחנו כילדים כפעם ראשונה בחיים ראינו שלג, אני גם זוכר שלא הלכנו לבית הספר בגלל השלג הכבד שהיה ומאז לא היה אף פעם שלג באיזור מפרץ חיפה.

חפץ מהעבר

החפץ שאני הבאתי היה כוס קידוש ליין, שאבי הביא איתו מגרמניה בשנת 1933 השנה בה הנאצים עלו לשלטון, כמו כן הביא איתו גם כינור ומיקרוסקופ שהוא הביא איתו מגרמניה.

כיום, יש לי משפחה שאני מאוד גאה בה. יש לי 9 נכדים שלושה מכל ילד, לעופר ולימור מבית קאשי שיר, תמר ואיתי. ליעל וולדיק לבית קרביץ דניאל, שלי וליה. ליריב והילה לבית לוי ליעד, לירון וגילי. הדבר החשוב ביותר לנו כסבא וסבתא זה שלמות ובריאות המשפחה, היום אני וחיה גרים בדיור מוגן בגני תקווה.

הזוית האישית

היה ממש ממש כיף לעבוד אחד עם השני וממש נהנינו.