מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי פרץ, נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו, בשנת 1946. עליתי לארץ בשנת 1966. הסיבה לעלייתי הייתה שהמצב במרוקו התחיל להיות קצת מסוכן. היו קשיים לצאת ממרוקו, לא היה קל לעלות, לא כולם הצליחו להגיע. עליתי לארץ והתיישבתי בקיבוץ גבעת ברנר ונען, במשך כחצי שנה עד שהתגייסתי לצה"ל.

שירות צבאי

שירתי בצה"ל רק שישה חודשים בגלל היותי בן יחיד. לאחר מכן, בשנת 1967,  החלה מלחמת ששת הימים. השתתפתי בה וונלחמתי במשך חודשיים. היה מאוד מפחיד אבל לשמחתי ניצחנו בה.

הייתי נהג טנק במשך כל השירות שלי, היה לי שירות מאוד קשה כנהג טנק, בעיקר בזמני המלחמות, איבדתי הרבה חברים, לצערי.

השתתפתי גם בפעולת כראמה בשנת 1968. הרגשתי פחד שזה לא ייגמר מצד שני, הרגשתי שאני צריך להביא גאווה למדינתי.

מלחמה נוספת שהשתתפתי בה בשנת 1973  היא מלחמת יום כיפור, בה שרתי במשך 40 יום. תחושותיי היו פחד וביטחון כי שמרתי על המדינה שלי, אך ליבי התמלא גאווה רבה כאשר לבסוף ניצחנו.

במלחמת לבנון שירתי במארג' איון, צור וצידון והגעתי עד לביירות וכל העיירות שבדרך הנמצאות בלבנון. הייתי מגוייס שישה חודשים, רחוק מהמשפחה והחברים והיה לי מאוד קשה.

שירתי במילואים במשך שלושים שנה  ובגיל ארבעים ושמונה השתחררתי מהמילואים.

משפחה

את אשתי פגשתי בעיר אשדוד, על שפת הים, בבית קפה שקוראים לו לידו (שעדיין קיים). היא ישבה במקום בו הנחתי את בגדיי, וכשחזרתי מהשחייה שאלתי: "מי זרק לי את הבגדים שלי למקום אחר?" והיא אמרה "אני". באותו ערב,  באקראי, נפגשנו בריקודים בלידו. אחרי כמה פגישות נשארנו יחד ונישאנו, ויש לנו ארבעה ילדים לתפארת ואחד עשר נכדים.

חפץ – תליון מיוחד:

בזמן מלחמת יום הכיפורים, מול הסורים, כאשר הם הפגיזו אותנו בטילים, רציתי להתחבא מאחורי ג'יפ של סורים. ראיתי גופה שענדה את התליון לקחתי אותו ומאז שמרתי עליו.

הזוית האישית

אורי רשמה את המילים מפי סבא יוסי במסגרת הקשר הרב דורי ותוכנית שורשים בביה"ס מקיף יא באשדוד.