מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי

"שמי הוא חנן ואני מתגורר כיום בירושלים. נולדתי בתל אביב ביום 21 באוגוסט בשנת 1934. ההורים שלי הם משה דימנטמן ולאה בורשטיין. ילדיי הם ענבל דימנטמן אשכנזי, עפרי דימנטמן ונועה דימנטמן שחם. אני מרצה וחוקר בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים.

גדלתי בתל אביב ולמדתי בבית ספר הכרמל. אהבתי לאסוף חפצים שונים: בולים, מטבעות מארצות אחרות ותמונות של חיות על גבי קלפים. אהבתי מאד לקרוא ספרי הרפתקאות, ספרים אודות מגלי ארצות וממציאים וספרי היסטוריה. הכי אהבתי ללמוד טבע, מולדת, גיאוגרפיה, ספרים מסוימים מן התנ"ך, ביוגרפיות, התעמלות ומוסיקה עם המורה המלחין דניאל סמבורסקי.

אהבתי לשחק מחבואי לילה, כדורגל, "חמור", במשחקים משותפים בנים-בנות, קלאס, עמודו, קפיצה על חבל, גולות, בבית הספר מחניים. בבית דוק, ריכוז (מונופול), דומינו, קלפים, חיילי עופרת, תפרן (קלפים עם שמות של סופרים וציירים) ובמשחקי קופסא נוספים. הייתי מעורב בהרבה הרפתקאות. תחביבי כללו גידול בעלי-חיים קטנים (דגי נוי, חרקים, עכבישים), בחודשי הקיץ הליכה לשפת הים, ובאביב יציאה לשדות מחוץ לעיר לראות צמחיה ובעלי-חיים. המאכלים האהובים עלי כשהייתי ילד הם: (חביתה) מקושקשת, תות עץ וגבינה צהובה.

סבא בילדותו

צבא

התגייסתי לנח"ל. במהלך השירות הצבאי חלק ניכר מהזמן הוקדש לאימונים צבאיים. חלק אחר הוקדש לעבודה בקבוץ ששמו חולתה והוא נמצא בגליל על יד אגם החולה. המקצוע הצבאי שלי היה סייר שתפקידו להוביל קבוצות של חיילים במבצעים שונים בקרבת הגבול או מעבר לו. התפקיד שלי בקיבוץ חולתה היה דייג באגם החולה לפני שיבשו אותו. בשני התפקידים היינו מעורבים בתקריות רבות.

נישואין

אני הייתי ממקימי בית ספר שדה. במסגרת זו הדרכתי קבוצות רבות וביניהן הייתה גם קבוצה של תלמידות סמינר למורים, שסבתא הייתה אחת התלמידות. בפגישה זו בין מדריך למודרכת נוצרה ההכרות ביננו.

בשתי המשפחות, שלי ושל סבתא, עברו תכשיטים של קרובות משפחה שנפטרו בחו"ל לבנות המשפחה הצעירות בישראל. זה גם הסיפור שלי על החפץ שעבר מדור לדור."

סבתא שלי

שמי הוא אמירה דימנטמן ואני מתגוררת כיום בירושלים. נולדתי בקיבוץ דפנה בתאריך 18 לספטמבר בשנת 1944. ההורים שלי הם נתן לבקוביץ' ומשקה גרול. ילדי הם ענבל דימנטמן אשכנזי, עפרי דימנטמן ונועה דימנטמן שחם. במקצועי הייתי מנהלת בית ספר תיכון.

גדלתי בקיבוץ דפנה ולמדתי בבית הספר הקיבוצי בקיבוץ דפנה. אהבתי לאסוף חפצים שונים: בולים, נירות צבעוניים עטיפות ממתקים, מפיות ניר וייבוש צמחי בר מארץ ישראל ושליחתם ליהודים בעולם. קיבלתי פרס – ספר על הכי הרבה פרחים שיבשתי. הכי אהבתי ללמוד טבע. טיילנו כל שבוע בשדות, למדנו את שמות כל הצמחים, הציפורים, החרקים ועוד, חשבון, מוסיקה, היסטוריה וסיפור  בהמשכים.

אהבתי לשחק קלאס, חמש אבנים, דוק, חמור ארוך, דודס, מחנים. משחק מחבואים בתוך תעלות ומקלטים החפורים בכל הקבוץ. תחביביי כללו שחייה, ייבוש צמחים ולאסוף כל מיני דברים. המאכלים האהובים עלי כשהייתי ילדה הם תות שדה בשמנת ותות עץ.

סבתא בילדותה

צבא

בשנה הראשונה בצבא היית מ"כית (מדריכת טירוניות) בבסיס בה"ד 12, זה היה בסיס של בנות. בשנה השנייה הייתי מש"קית (מדריכה שאינה קצינה) בבסיס מודעין ואחראית על הבנות, על החינוך וסעד (מסייעת לחיילים במצבים שונים) ועוד תפקידים. סיימתי בדרגת סמל.

נישואין

סבא, כאמור, היה ממקימי בית ספר שדה. במסגרת זו הוא הדריך קבוצות רבות וביניהן הייתה גם קבוצה של תלמידות סמינר למורים, שאני הייתי אחת התלמידות. בפגישה זו בין מדריך למודרכת נוצרה ההכרות ביננו.

הזוית האישית

רוני: אני חושבת שהתכנית הזאת מאוד מקשרת בין הסבא וסבתא לבין הילדים וגם אנו לומדים על העבר ויכולים להעביר מידע זה לילדינו ובכך הם יכירו את הסבא או סבתא של הוריהם.

סבא חנן: זאת תכנית ראויה לשמה. בזכותה, ובזכות תכניות דומות, הדור הצעיר ידע ויכיר את שושלת המשפחה בדורות שקדמו לו.

סבתא אמירה:אנחנו הסבים והסבתות חוזרים ונזכרים בתקופות השונות של חיינו וזוהי חוויה נהדרת. ובפרט היכולת להעביר את התקופות השונות לדור הבא. ועל ידי כך ללמדו על ההתפתחות בארץ, על השוני הרב, על תפיסת עולם ועוד. תבורכו שלקחתם על עצמכם התמודדות מעניינת ומלמדת זו.