מאגר סיפורי מורשת

סבתא טובה מספרת

נולדתי בשנת 1944, בבירת אפגניסטן קבול, לשני הורים יהודים. בגלל המצב באפגניסטן והצורך של כל הפליטים היהודים לעלות לציון הוחלט שנעבור לגור בישראל. בגיל 6, עברתי יחד עם ששת אחיי. ניתן לציין כי גדלתי בבית מרובה ילדים (היינו 12 ילדים) אך שישה מן אחיי הגדולים נפטרו מכל מיני סיבות בדרך לישראל. עברנו ממדינה למדינה באוטובוס וסבלנו בשקט את הלילות הקרים, לאחר מכן טסנו מטהרן לישראל. לאחר זמן מה, כשהגענו לישראל, עברנו לגור בפחון בו התנאים היו הרבה יותר טובים. אז לא היה כסף אלא תלושים בהם היינו קונים אורז ובשר לשבוע. העיסוק של הורי באותם זמנים היו: אמי נהגה לבשל לאנשים עוד שהיינו חיים באפגניסטן ואבי היה  סוחר קטן. שפת ילדותי הייתה בוכרית ואת העברית שלי למדתי מבית הספר.

לאחר הצפיפות הנוראה, עברנו לגור בצריף בשכונת שפירא שבדרום ת"א הצריף היה מלא בשמחה ובאושר שם דיברנו עברית אך עם ההורים תמיד דיברנו בבוכרית שהייתה שפת האם. לאחר שהתייצבנו בארץ ישראל, למדתי בבית ספר הדתי יסודי "עליה מזרחי" כשהבנים היו לומדים בבוקר והבנות בערב, הייתי תלמידה טובה הקפיצו אותי כיתה וכשסיימתי את כיתה ח', הייתי מועמדת לתיכון אך בגלל שהייתי צריכה להביא כסף הביתה נאלצתי ללכת ללמוד תפירה אצל תופרת, התחלתי לעבוד כבר בגיל 10 גם מחוץ לבית וגם בתוכו, לעזור לאמא בבישולים בשבת ובכלל במשק הבית ובמשך הזמן תפרתי ועבדתי בעיצוב שמלות כלה. אפילו את שמלת הכלה שלי תפרתי בעצמי. המצב הכלכלי בבית היה ירוד ביותר וכל מה שהרווחתי הבאתי הביתה בכדי להתפרנס.

אצלנו השבת היתה הכי חשובה, אמי לא הייתה עובדת ביום זה ואני ואחיותיי היינו אחריות על קבלת השבת, עריכת השולחן ובבישולים.

הסיפור של סבא אברהם

נולדתי בשנת 1948, עם קום המדינה בארץ ישראל, בתל אביב. בתקופה בה נולדתי, היתה מתיחות רבה בארץ ישראל. יש לי שני אחים, אח ואחות וגדלנו בשדרות ציון 69 בתל אביב. בילדותי דיברנו בבית בשפת הלדינו (ספניולית) בנוסף לעברית, את העברית שלי למדתי בבית הספר. גרנו אז בשכונת שפירא בדרום תל אביב, שכונת קשת יום ללא תנאים כמו מים חמים או גז.

למדתי בבית הספר היסודי ממלכתי דתי "ויתקין" בדרום תל אביב. עם סיומו עליתי לתורה בבית הכנסת אוהל שם, כשסיימתי את היסודי, עליתי לתיכון עירוני ז' בשעות הערב, כי אז היה נהוג שבנים לומדים בערב ובבקרים עבדתי ביהלומים.

בשנת 1966, התגייסתי לצבא ובשנת 1997, פרצה מלחמת ששת הימים ומאז אני לחמתי בכל מלחמות ישראל עד מלחמת לבנון השנייה, שירתי  כמשק רכב ביחידת תובלה סיפקנו תחמושת בשעת מלחמה וסיימתי את הצבא בדרגת רב סמל בכיר.

לאחר מכן המשכתי לעבוד ביהלומים ועבדתי בתעשייה צבאית בייצור נשק.

את טובה אשתי הכרתי דרך אחיה יהושע בגיל 19, הוא היה חבר מאוד טוב שלי ואט אט הכרנו והתאהבנו .

לאחר שנה התחתנו ב- 31.3.1970 וזמן מה לאחר מכן בננו הבכור יוסי נולד ובהפרש של 11 חודשים מן השנייה, נולדה אמי, בתנו, אשר נקראה על שם חמותי אמה. כעבור שנתיים וחצי גם בנינו הצעיר גברי נולד.

בגיל 67, פרשתי לגמלאות מהתעשייה האווירית ומאז אני לא מפסיק ללמוד. אני לומד בבית ספר "אורט" רמת יוסף בפרוייקט שמיוחד לגימלאים.

מלבד לימודים אני סבא במשרה מלאה ולוקח חלק פעיל בעזרה בגידול הנכדים. כיום אנחנו גרים בבת – ים, הורים לשלושה ילדים נשואים וסבא וסבתא לשניים עשר נכדים בריאים ושלמים. יהלי הוא אח תאום לאוריה ולהם אחות גדולה בשם דריה. הנכדים עבורי הם הבונוס שקיבלתי בחיים.

הזוית האישית

סבא אברהם: המפגשים היו עבורי חוויה מהנה מאוד, הזדמנות להיות עם יהלי בבית הספר להכיר אותו לעומק במקום שבו לא הכרתי. אני מברך את נכדי יהלי: "והיית כעץ שתול על פלגי מים".