מאגר סיפורי מורשת

שמי יאיר ורד, כשהייתי בן 13 עברתי לקיבוץ מעוז חיים. אתם שואלים למה דווקא קיבוץ? כי ככה רציתי, נהניתי בביקור הראשון בקיבוץ ורציתי להישאר. זה היה קשה לשכנע את ההורים שלי אבל הנה אני כאן!

בקיצור מכירים את המשפט: "תזהר ממה שאתה מבקש",  זה מאוד מדויק לרגע הזה.

הגעתי לקיבוץ,  ופתאום נוכחתי שאורח החיים שונה לגמרי,אין אמא, אין אבא. ישנתי בחדר עם עוד שני ילדים שלא הכרתי, שאולי ולילי . היינו צריכים לסדר את החדרים,לסדר את המיטות. כל הסדר יום שלי היה מתוכנן מראש: בשבע  קמים, מסדרים את המיטות והולכים לאכול ארוחת בוקר שאותה הכינה אם הבית, הילה. לאחר מכן היינו הולכים לכיתה בהמשך המסדרון, 12  ילדים בכיתה. המורה היתה מספרת לנו סיפורים, מלמדת ואני לא בדיוק מקשיב, הראש שלי בעננים. אני מסתכל על השדות מסביב ממש מריח את החופש, אין לי מבוגר שישגיח עלי 24/7 ויגיד לי מה לעשות. בעצם אני יכול לעשות כמעט כל מה שאני רוצה.

עברו עלי חוויות רבות בקיבוץ, אבל אחת החוויות שאני אזכור לנצח הייתה תקופת מלחמת ששת הימים, כולנו ירדנו למקלטים והרגשנו את ההפגזות סביבנו, אני לא אשקר שהרגשתי לבד, בלי אמא, בלי אבא, לבד עם עוד חבורה של ילדים קטנים ממני, וגדולים ממני שהרגישו כמוני, באותם רגעים אהבתי להיזכר במשחקים עם החברים באזור, ששם חייתי רוב חיי:  סטנגה, חמש אבנים, הקפות, מחניים, גואוגאים, גולות, נזכרתי בסיפור אחד מיוחד ,שפעם חפרו בכביש מול הבית שלנו, ואני ואחי נכנסנו לחפירות ומצאנו כד שמן שלם, ומשה דיין בכבודו ובעצמו לקח  אותו והביא לנו בתמורה ספר, חתום על ידו, הזכרונות האלו עזרו לי להעביר את הימים האלו לבד.

לאחר שלוש שנים בקיבוץ חזרתי הביתה לאזור, למשפחה שלי, עם הזמן התגייסתי לצבא חוויתי עוד מלחמות, ומלחמת יום כיפור שבה השתתפתי ולקחתי חלק, זו הייתה חוויה עצובה שלא נפרט עליה כרגע, אבל הכי חשוב בצבא שהכרתי את אשתי, רותי ולאחר הצבא מיד התחתנו. ונולדו לנו שלושה ילדים בן, דניאל ומור.

כשמלאו לי בן 53 נולדה הנכדה הראשונה שלי, שמה גולן. והיום אני זוכה לתעד ביחד איתה סיפור מילדותי בקיבוץ.

הזוית האישית

גולן ורד שורצמן: חוויתי מתכנית הקשר הרב דורי הייתה טובה מאוד, זכיתי לחזק את הקשר עם סבא שלי וזכיתי לשמוע את סיפורו. אני מאחלת לו ולי שתמיד נשאר אחד עם השני ונשמור על הקשר המיוחד שלנו.