מאגר סיפורי מורשת

שמי ג'ואל אביסרור, נולדתי בתאריך 19 לפברואר 1953 באגדיר שבמרוקו. כשנולדתי היו לי שתי אחיות ואח: מדלן, רג'ין ודניאל. שנה וחצי אחרי שנולדתי, נולד לי אח נוסף בשם גבריאל.

בגיל 3 בשנת 1956 עזבנו את מרוקו לצרפת.

סבא עם אימא שלו במרוקו

מסלול לימוד, תעסוקה ומשפחתו של סבא ג'ואל

הייתי בגן במרוקו, לאחר מכן למדתי בבית ספר יסודי יהודי בפריז בו ישנתי גם באמצע השבוע, כי לא היה מקום בבית של ההורים שלי. גם את חטיבת הביניים למדתי ביבנה בית ספר יהודי בפריז. בשנים אלה הייתי בחוג קראטה וגיטרה. את התיכון למדתי בישראל, בבית ספר צרפתי של הסוכנות היהודית בירושלים.

אחרי הלימודים הייתי בשירות צבאי במשך שנה בהתנדבות בקיבוץ שדה אליהו שבצפון הארץ. בסוף השירות חזרתי לצרפת ולמדתי באוניברסיטת הסורבון בפריז, למדתי מנהל עסקים וכלכלה.

אחרי הלימודים התחלתי לנהל שני מוסכים שהיו של אבא שלי בפריז, לאחר מכן עבדתי בנדל"ן ובניתי בניינים בפריז. בהמשך פתחתי 15 מסעדות במוזאון הלובר בפריז.

בשנת 1974 התחתנתי עם מישל, ויש לי כיום ארבע בנות וחמישה נכדים

חתונה של סבא ג'ואל וסבתא מישל

הסיפור של סבתא רבתא וסבא רבא

אימא שלי הייתה יד ימינו של תת אלוף הצבא הצרפתי במרוקו "קולונל לה פאג'", ואבא שלי היה ראש ארגון היהודים של העיר אגדיר במרוקו. שניהם עבדו בשביל המוסד הישראלי, כמובן שגילינו זאת רק לקראת סוף חיה של אימא שלי.

לפני שלוש שנים (כאשר כבר לא היו בחיים) הם קיבלו את תעודת "מסגרת". יש ספר ישראלי שמסכם את סיפורם בשם "בין האנשים הכחולים".

מימין: הספר בין האנשים הכחולים, משמאל: סבתא רבתא חסיבה וסבא רבא ניסים אביסרור מצוינים על תעודת המסגרת

ההורים שלי בין השנים 1954-1956 עזרו לכ-1000 משפחות יהודיות מדרום מרוקו לעלות לישראל בסתר, בין היתר אימא שלי הייתה מפיקה דרכונים מזוייפים צרפתים בעזרת הצבא הצרפתי ובעקבות זאת היו צריכים לברוח מהר ממרוקו כשהייתי בן 3.

הצבא הצרפתי לקח את אימא שלי והאחים שלי במטוס פרטי והביאו אותם לצרפת. אבא שלי, אחי הקטן שהיה בן שנה וחצי ואני נשארנו לבד במרוקו כדי שאבא שלי יוכל למכור חלק מהנכסים שלנו כדי שיהיה לנו כסף בצרפת, אבל בסוף הוא לא הספיק כי החיילים המרוקאים היו בדרכם לעצור את אבא שלי ולשלוח אותו להורג. דוד שלי הגיע כמה דקות לפני שהצבא הגיע, הכניס את כולנו לתא המטען של הרכב שלו ולקח אותנו לשדה התעופה של עיר "אינסגן", שם חיכה לנו נציגי חברת אייר פרנס שקיבלו הנחיה מהצבא הצרפתית להחזיר אותנו לצרפת.

בהגעתם לפריז, אימא שלי מונתה לתפקיד ראש מחלקת צפון אפריקה במשרד החוץ. להורים שלי היה איסור כניסה למרוקו כל חייהם עד שנת 1990, אז מלך מרוקו החדש שלח לצרפת את נציגיו לאבא שלי עם מכתב תודות וסיום איסור כניסה שלהם לארץ מרוקו. אז הם נסעו בהתרגשות רבה פעם ראשונה שוב למדינה הולדתם וכיום יש בית כנסת על שם אבא שלי, "ניסים אביסרור" בעפולה.

דרכון של סבתא רבתא עם סבא שלי וכל האחים שלו

הזוית האישית

סבא: היה לי מאוד מרגש לחלוק את הסיפור עם נכדותיי על הורי וחיי במרוקו , זה הזכיר לי זכרונות ילדות.

נויה: היה לי מאוד מרגש לשמוע את סיפורו המדהים שהיה לסבא לספר על ילדותו ומשפחתו.

עדן: התרגשתי לשמוע על הגבורה של סבא רבא וסבתא רבתא ועל ילדותו של סבא, היה מאוד מעניין.