מאגר סיפורי מורשת

אני וסבתא אוהבים חיות

אני וסבתא מאוד אוהבים חיות. הכלבה הראשונה שליטפתי הייתה כלבת קוקר-ספנייל של השכנים באשדוד בשם פטרה. אחריה היו להורי שני כלבים מגזע קוקר-ספנייל, ולשניהם קראנו גולי (א' וב'). מאז שסבתא ואני נשואים תמיד יש לנו חיות מחמד בבית, כלבים וחתולים. החתולים הראשונים, פונץ' ומוריס, היו אתנו בדירה ברעננה. שניהם אומצו מהרחוב, כמו כל החיות שאחריהם.

גידול חתולים בדירה די מאתגר. צריך לדאוג לארגז חול בשביל הצרכים ולנקותו לעיתים קרובות. החתולים נהגו להפיל עלינו חפצים מהמדף שליד המיטה כדי לזרזנו להאכילם השכם בבוקר. מדי כמה חודשים, השתלט שיגעון על פונץ', שהיה החתול הבוגר, והוא במשך מספר ימים רדף אחרי מוריס ללא כל סיבה נראית לעין. שני החתולים במהלך המרדף היו מזנקים מארון לארון, מפילים חפצים בדרך, ומוריס המבוהל שלשל ופעם לפעם בין הזינוקים ובמהלכם. אחרי מספר ימים השקט שב למעוננו, עד לסיבוב הבא.

פונץ' הלך לעולמו בגיל 13 וחצי בדירה ברעננה. שבועות ספורים אחר כך מקסי הצטרפה למשפחתנו. כמה חודשים אחר כך עברנו לבית בכפר יונה, והחתולים עברו אתנו. לחתולים קשה מאוד ההסתגלות לסביבה חדשה, הם קשורים לטריטוריה. יש לדאוג שהבית יהיה סגור, אחרת יש חשש שהם יברחו וינסו לחזור לסביבה המוכרת להם. כשנכנסנו לבית נאלצנו להזמין באופן דחוף שרברבים לתיקון בהול. בסוף יום העבודה הם השאירו חלון פתוח בשירותים בקומה השנייה. למחרת בבוקר מוריס נעדר, ולעולם לא חזר.

במשך כחצי שנה מקסי הייתה חיית המחמד היחידה בבית, ואז ערב אחד בזמן הליכתנו היומית שמענו יבבות וראינו קבוצת ילדים מתעללת בגור כלבים. סבתא החליטה מיד שאי אפשר להתעלם, והרימה את הגור. הגור היה מטונף ומלא בפרעושים ומיד קיבל את השם "שמאטע" שמשמעותו ביידיש: סחבה. למחרת בעת הביקור הראשון אצל הוטרינר התברר שמדובר בגורה בת כחמישה שבועות. הכוונה הראשונית הייתה ששמאטע תחיה בחצר, אולם אחרי מספר ימים היא גילתה את פתח החתולים בדלת הראשית וחדרה הביתה. כעבור כחודשיים שבמהלכם הגורה גדלה לכלבה, שמאטע כהרגלה שעטה דרך פתח החתולים ועקרה את כל ההתקן ממקומו. שמאטע מאוד אהבה קפה. כל סוג של קפה: נס קפה, אספרסו, קפה שחור, עם חלב או בלי. אורח שלא שמר על כוסו גילה במהרה שיש לו שותפה.

שנתיים אחרי אימוצה של שמאטע הצטרפה דולצ'ינאה החתולה למשפחה. דולצ'ינאה – על שם גבותיה העבותות. מדי יום נהגנו לצאת לטיול עם שמאטע בשדות של מושב חניאל. יום אחד כששמאטע הייתה בערך בת 4 ,הצטרפה אלינו לטיול כלבה נטושה בצבע לבן צהבהב וקראנו לה 'לונה', כצבעו של הירח. לונה הצטרפה אלינו כמעט מדי יום, אבל לא הסכימה שניגע בה. כחודשיים לאחר מכן הגענו עם שמאטע לשדות ומצאנו את לונה שוכבת פצועה, כנראה שנדרסה בכביש הראשי שבין כפר יונה לחניאל. בימים הראשונים הבאנו ללונה אוכל מדי יום. אחרי מספר ימים היא החלה ללוות אותנו בטיולים, כשהיא מדדה על שלוש רגליים. כאשר הגענו לקרבת הכביש הכלבה נפרדה מאיתנו וחזרה למקום בו היא נהגה לרבוץ. התקשרנו ל”תנו לחיות לחיות” והם הפנו אותנו לוטרינר שמתמחה באורתופדיה. הבאנו את לונה אליה והסתבר שגיד של רגל אחורית קרוע והשברים שברגל החלו להתאחות. לונה עברה ניתוח לשחזור הגיד, ולמחרת הצטרפה למשפחה.

לפני כשלוש וחצי שנים, היינו בטיול בת מצווה עם נעמה בהולנד. במהלך הטיול קיבלנו הודעה מהבחורה שטיפלה בחיות בבית שיש לנו דיירת חדשה: חתולה מבוגרת עם קולר אדום חדרה דרך פתח החתולים, והתנחלה בבית. כשחזרנו, פירסמנו ברשתות החברתיות תמונות, אולם אף אחד לא ענה וביקש אותה חזרה. קראנו לה 'פנדורה', ומאז היא בביתנו כחלק מהמשפחה. במשך השנים הלכו לעולמן החיות הוותיקות, ונשארנו עם פנדורה. חודשיים אחרי לכתה של לונה אימצנו את לוסי, שהיא כלבת רועים אסיאתית. לוסי היתה בת שנה. בשנתה הראשונה עברה שני אימוצים כושלים ונעשתה חרדתית מאוד. לדעתינו היא גם עברה התעללות. מאז האימוץ לפני כשנה וחצי רואים התקדמות וטובה, אבל עדיין הדרך ארוכה.

אנחנו מאוד אוהבים חיות. גידולן אומנם דורש אחריות ולפעמים מאמץ, אולם נוכחותן מוסיפה הרבה שימחה וחום בבית.

סבא גבי עם ספר התורה המיוחד של המשפחה 

למצגת קבוצתית בנושא חפצים: 

הזוית האישית

הנכד גלעד: לפני כמה חודשים, כשלילך המורה הכריזה על תכנית הקשר הרב דורי עם נוכחות הסבים שלנו, התרגשתי מאוד. בחרתי בסבא גבי כי רוב הזמן אנחנו באים לבקר את סבתא מצד אימא ולא יוצא לי להיפגש עם סבא המון. כבר מהמפגש הראשון התרגשתי מאוד לפגוש את סבא כי באותו זמן לא ראיתי אותו המון זמן.

מאוד נהניתי לעשות לסבא סיור בבית הספר ולשבת אתו במעבדת המחשבים, גם במפגש חנוכה מאוד נהנתי לכתוב עם סבא את הסיפור. בכל המפגשים למדתי יותר על סבא ושאלתי אותו שאלות שאף פעם לא חשבתי שאני אשאל אותו, נהנתי מהסיור בבית התפוצות ואני חושב שהתכנית הועילה לי מאוד.

סבא גבי: לפני מספר חודשים התקשר אלי נכדי הצעיר גלעד. הוא סיפר לי על תכנית שמחברת בין סבים לנכדים, ושאל אם אוכל להשתתף. המשימה שכללה שבעה מפגשים כפולים בבית הספר בכפר-יהושע ומפגש נוסף בבית-התפוצות נראתה לי קצת תובענית, אבל הבקשה ריגשה אותי עד מאוד.

התכנית התגלתה לי במהלך הדרך כהזדמנות יוצאת מן הכלל ללמידה משותפת, לגלעד ולי, אחד על השני. המבנה של המפגשים איפשר לנו לשוחח על העבר וההוה שלי ועל ההווה שלו, בלי שום הבדלי מעמד, ובלי דידקטיות מוגזמת. היחסים שלנו היו חמים מאוד וקרובים גם לפני התכנית. לתכנית לא הייתה השפעה בזה, אבל היא בהחלט כיוונה אותנו להיכרות קרובה הרבה יותר עם היבטים רבים של חיינו, תחומי העניין שלנו, ואורח החיים שלנו.