מאגר סיפורי מורשת

בן-ציון אמודאי (בנו) נולד בשנת 1933 בסקופייה, מקדוניה, ביוגוסלביה, לאביב, ד"ר לכלכלה יוסף אמודאי ואמו סרינה לבית ארואסטי. משפחת אמודאי הייתה משפחה מבוססת ממעמד מוערך בבלגרד אשר אליה עברה המשפחה בעוד בנו תינוק. אביו של בן ציון הקים מפעלים לאריגת שטיחים פרסיים אך את ההון הראשוני קיבל מחותנו.

 

כל המציאות הזאת נקטעה עם תחילתה של רדיפת היהודים באירופה, קצת לאחר עליית היטלר לשלטון (1933) . משפחת אמודאי נאלצה לברוח מבלגרד אל אלבניה בעזרת כסף ויהלומים ששימשו לנסיעות ובריחות. במהלך המעברים חלה בנו בדלקת ריאות ובזכות דודו, שהיה רופא ילדים וברח יחד אתם, נרפא. מאלבניה עברו לאיטליה ובדרך נתפסו ונשלחו למחנה הריכוז פוסולי. במחנה, שנוהל על-ידי איטלקים, התחזתה המשפחה לנוצרית (מאוחר יותר התברר כי עוד משפחות יהודיות עשו כך) וכך השיגו חינוך ותרופות. במחנה המבוגרים שימשו כמורים לילדים, וכל אחד לקח על עצמו מקצוע אחר ללמד את הילדים.

 

לקראת סוף המלחמה ברחו לרומא, שם קיבלה המשפחה תעודות מזויפות ובנו קיבל את השם "גבריאל גאטי". לאחר סוף המלחמה החליט אביו של בנו שהוא רוצה לשוט לצ'ילה עקב מזג האוויר שם והמחיר הזול ולכן עברה המשפחה לצ'ילה.

 

בשנת 1951 עלה בנו עם אחיו מיכה למדינת ישראל והלך לקיבוץ שריד, אך שהה בו מעט זמן עקב גיוסו לצבא בו שימש כבוחן תחמושת. לאחר סיום שירותו הצבאי הצטרף לחברת הביטוח "מגדל" ולאחר זמן מה החליט להקים סוכנות ביטוח משלו, אשר קרא לה "אמודאי פסגה".

 

במהלך עבודתו ב"מגדל" הכיר את דבורה וישינסקי, אשתו לעתיד, דרך חבר והם התחתנו ב 4.4.1959 בבית הכנסת הספרדי "שדל" בשד' רוטשילד בתל אביב. בתם הראשונה, מיכל, נולדה ב 9.11.1970, בתם השנייה, מירב, נולדה ב 8.5.1974 ובנם הצעיר ביותר, מעיין, נולד ב 4.5.1979.

 

יחד עם מירב ומיכל עברו הזוג דבורה ובנו לקיבוץ נגבה בשנת 1977. בשנת 1981 עברה המשפחה לתל אביב. בנו נפטר ב 28.4.1998 מכשל רפואי בבית החולים "השרון".

 

תשע"ה 2015