מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ביום חמישי ה-2 לחודש מרץ 1939, במרוקו הספרדית.

בעיר אלקסר אשר בצפון אפריקה תחת שלטון ספרד, בתקופה של בין סיום מלחמת האזרחים של ספרד תחת הנהגתו של פרנקו, לבין תחילת מלחמת העולם ה – 2 תחת הנהגתו של אדולף היטלר.

סבי מצד אמי כיהן כרבה הראשי של עיר הולדתי וכן כראש הקהילה היהודית שמנתה 20% מתושבי העיר. את עצמות סבי שנפטר בשנת 1945 בהיותי בן 6 העלנו לארץ לקבורה בעיר יבנה. שם הוריי משה סרגה ואסתר סרגה, במהלך חייהם הביאו לעולם שמונה ילדים. אני הייתי השני בין הילדים ובכור כבן.

בילדותי למדתי בבית ספר מקומי ספרדי, פעמיים בשבוע למודי שפה צרפתית ופעמיים בשבוע בשעות הערב למודי עברית אצל סבי. מרקם היחסים בין הערבים אזרחי העיר לבין הקהילה היהודית התנהלו על מי מנוחות עד למלחמת העצמאות שהתחוללה בארץ בשנת 1948.

באוגוסט 1948 בצאתי מבית הכנסת של סבי בעיר, ביום שבת פסעתי לצד אבי ברחובות העיר ומלפנינו הלכו 3 יהודים שזה עתה יצאו מתפילת השבת. לפתע פרץ ערבי מיושבי בית קפה קרוב עם סכין ותקף את 3 היהודים שפסעו מול עיניי לפניי, יהודי אחד מת על המקום, ושני הנותרים ביניהם בן דודי נפצעו קשה.

בעקבות אירוע זה החליטה משפחתי לעלות ארצה למדינה החדשה שזה עתה הוכרז על הקמתה ע"י ראש ממשלתה הראשון מר דוד בן גוריון.

שנת 1949 לפני עלייתי ארצה.

לצורך העלייה מכר אבי עסקיו ונסענו לעיר הגדולה של מרוקו הצרפתית באותם הימים, בשם קזבלנקה ששם החלה פעילות הסוכנות היהודית וארגון עליית הנוער לצורך עזרה בעליית יהדות צפון אפריקה לישראל. לצורך העלייה נדרשנו גם לעבור בדיקות רפואיות, בבדיקות אלה נמצאו אמי ואחותי הבוגרת לוקות בזיהום עיניים ולכן נזקקו לטיפול לפני קבלת אישורי עלייה, בעקבות זאת אבי החליט לשלוח אותי בן העשר ואת אחותי בת השמונה לארץ במסגרת ארגון עליית הנוער, וכך בחודש פברואר 1949, נפרדנו בבכי קורע לב בשעות לילה חשוך מהורינו ובמשאית עם כיסוי הובלנו לנמל מאחר וכל נושא העלייה היה חסוי ובלתי חוקי. שם עלינו על אנייה בשם MIDI יחד עם 49 ילדים נוספים ביניהם 19 ילדות ו30 בנים.

שטנו למרסיי אשר בצרפת לשם הגענו לאחר יומיים בים. משם הוסענו לווילה גבי אשר בעיר מונטפאלייה לאחר שהייה של 4 ימים הועברנו באוטובוס לארמון ששכן בלב יער, רחוק מעיני אדם, שעתיים דרומית מפריז,ליד העיר טור נסיעה שארכה עשר שעות.

בארמון זה לאורך נהר הסיין שהינו אחותי ואני שנה בחברת ילדים שהמתינו בתורם לעלייה ארצה, מכאן הועברנו לאחר שנה שוב למרסיי והועלינו לארץ באנייה בשם" ארצה "ולאחר הפלגה של 4 ימים הגענו לחיפה, שם הפרידו ביני לבין אחותי, אותה שלחו לכפר בתיה אשר ברעננה ואותי לכפר הרואה ליד חדרה, שם שהיתי עד לגיל 17 בחברת ילדים ניצולי שואה וכולם ללא הורים, עד היום הקשר שלי איתם נשמר במפגשים תכופים. מהמחזור שלי יצאו שני פרופסורים, שחקן נבחרת ישראל בכדורגל, מנהלי בתי ספר ובעלי תואר דוקטור.

1952 בר המצווה שלי בארץ

מהמוסד בו שהיתי עברתי לפנימייה הצבאית של חיל האוויר בשנת 1957 שם עברתי במשך שנה וחודשיים הכשרה כטכנאי מטוסים. הורי הגיעו בתקופה זו לארץ לאחר ניתוק של 7 שנים אותם לא פגשתי, המפגש בינינו היה מרגש מאוד, את בר המצווה שלי דודי מבית שאן ערך לי בביתו.

מבית הספר הטכני של חיל האוויר גוייסתי לחיל האוויר בו שרתתי כטכנאי מטוסים ולאחר שחרורי התקבלתי לעבודה בחברת אל על כטכנאי תחזוקה. בשירות מילואים עברתי קורס קצינים ושרתתי כאיש צוות אוויר בחיל האוויר לאורך כשלושים שנה. את אשתי הכרתי בשנת 1966 ולאחר מלחמת ששת הימים ערכנו את חופתנו. כיום אנו מונים 3 ילדים ושמונה נכדים כאשר התשיעית בדרך.

 1967 בן 28 בחופה

בעבודה, בחברת טייסים קנדים

באל על הוסמכתי לאחר מספר שנים כאיש צוות אוויר בתפקיד מהנדס טייס, בתפקידי זה רכשתי 22,000 שעות טיסה ברוב קווי הטיסה בעולם. בשנת 1984 נמניתי בצוות שיצא לחטוף ולהביא ארצה את יוסף מנגלה ולהביאו ארצה, שהינו כחודש וחצי בדרום אמריקה ולצערי המשימה בוטלה… כיום אני גמלאי של חברת אל על, מתנדב במועצה הישראלית לצרכנות וכן מתנדב במכון התקנים הישראלי, ובזמני החופשי משמש כסוכן תיווך במשרד תיווך שבבעלותי, פעילות זו מעסיקה אותי בשעות הפנויות ואת שאר הימים אני תורם בסביבת נכדיי ומשפחתי.

סבא אמילי שרגא 2016 כיום

משוב על תכנית הקשר הרב דורי

הנכדה אמילי שרגא: "על מקומות חדשיםומושגים שלמדתי  במפגשים מסיפורו של סבא. העיר אלקסר: עיר הולדתו של סבי, גוייס לחיל האוויר.מונטפאלייה: עיר בדרום צרפת בה סבי שהה בוילה " גבי ". מרסיי: עיר נמל בדרום צרפת אליה סבי הגיע בדרכו לארץ. על העיר בית שאן: עיר בצפון בה לסבי ערכו בר מצווה".

העשרה

נהר הסיין: "הסֵן (בצרפתית: Seine) הוא נהר עיקרי בצפון צרפת, אחד מנתיבי המסחר העיקריים של האזור, וכן אחד מאתרי התיירות העיקריים. הנהר עובר בין השאר בערים טרואה, פריז, רואן ולה-הבר. הנהר חוצה את העיר פריז ומחלק אותה לפריז העליונה – "הגדה הימנית" ולפריז התחתונה – "הגדה השמאלית".

כפר בתיה: "כפר הנוער אמי"ת כפר בתיה הוא כפר נוער הממוקם במערב העיר רעננה, בסמוך לפארק רעננה. הכפר נוסד בשנת 1947, אחרי מלחמת העולם השנייה ככפר לילדים ניצולי שואה. הוא קרוי על שם בתיה גוטספלד (1890-1966), נשיאת הסתדרות נשי המזרחי בארצות הברית, אשר הובילה להקמת כפר הנוער. לימים נוסף לשם הכפר גם השם אמי"ת על שם הרשת החינוכית אמי"ת "

הקשר הרב דוריהמורה המוביל: אשל הרשקוביץהמדריכה: ליאורה כהןתשע"ו