מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה, נולדתי במרוקו לפני 68 שנים. בשנת 1965 עליתי ארצה במסגרת "עלית הנוער", מסגרת של נערים ונערות שעלו ארצה ללא ההורים.

למדתי בפנימיה "אלוני יצחק". ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב.

במשך שלושים שנה הייתי מורה לילדים לקויי שמיעה בבית ספר "גאולים" אשדוד.

כסטודנטית, חיפשתי עבודה והתמזל מזלי, הוצע לי לעבוד במשרה חלקית  עם תלמידים לקויי שמיעה. הפגישה הראשונה הייתה מאוד מאתגרת למרות הקשיים. עבודתי הייתה יחד עם המחנכת שלהם, זיוה, אישה מיוחדת משכמה ומעלה שזכיתי להכיר. מסירותה לתלמידים ולמטרה לקדם אותם הייתה מדבקת, וכך נדבקתי באהבה אל התלמידים ואל העבודה.

המפגש ביני לבין התלמידים היה מלמד. היחס שלי אל השונה, הרגישות שלי כלפי הזולת, ההסתכלות על הסביבה במבט פחות שופט. היחס האכפתי והאוהב שלי כלפי תלמידיי , ללא תמורה מהם, נשא פרי, התלמידים השיבו לי יחס דומה וחם, ואת פירות ההשקעה רואים גם לאחר שנים.

לאחר 30 שנה של עבודה, במפגש מרגש עם אחד מתלמידיי לקויי השמיעה הוא  סיפר: "הייתי תלמיד קשה, מופרע, לא ממושמע, גרמתי לך לעבוד קשה כדי לחנך אותי. הייתי תלמיד חכם ועם כל בעייות ההתנהגויות שלי אהבתי ללמוד בזכותך. את לא ויתרת לי וידעת לכבד אותי ולתת לי יחס אוהב בכל מצב. בזכותך המשכתי ללמוד והייתי אדם טוב יותר."

דבריו מילאו אותי בהתרגשות רבה ובכך ידעתי שעבודתי לא הייתה לשווא.

עוד סיפור בו הרגשתי את האהבה חוזרת אלי: לצערי אחת התלמידות חדלה להגיע לבית הספר מסיבה  לא ברורה. היא הייתה ילדה מבריקה בלימודים, ממושמעת, ומטופלת על ידי דודתה, כי הייתה יתומה מאם. נסעתי פעמים רבות למקום מגוריה, ונודע לי שאביה נישא שוב, התלמידה החלה להיות אמא קטנה בבית.

לאחר פעמים רבות  טענה הילדה לבסוף שהוטרדה על ידי הנהג הקבוע של ההסעה. המקרה הובא לבית המשפט ולאחר עדותי החמה כלפי הילדה הנהג הורשע, היום הילדה הפכה להיות אישה נשואה באושר עם שני ילדים. היא מאוד פעילה בחברת לקויי השמיעה, מלמדת שפת סימנים לאוכלוסיה השומעת. האישה של היום אסירת תודה לי על כך שהאמנתי בה ושתמכתי בה.

במקרה נוסף תלמידה בעלת רמת חרשות גבוהה מאוד, בת לאם חד הורית, נהגה להגיע באיחור כל בוקר. היא הייתה מקבלת הערות די מעליבות מהמחנכת שלה למרות שכוונתה הייתה לחנך. אני כמורה מקצועית באותה שנה העדפתי להקשיב לתלמידה ולאמה ולתמוך בהן, על ידי הבנה, רגישות ואמפתיה. הילדה המשיכה ללמוד ולהיות תלמידה מצטיינת. בעתיד המשיכה ללמוד באוניברסיטה. זה היה סימן שהילדה המשיכה להאמין בעצמה  באהבה וביכולתה.

שרים יחד

האמונה בתלמידים, ורמת הציפיות שלי מהם  דחפו אותי ליזום וללמד את כל תלמידי בית הספר לשיר בשפת הסימנים. כתוצאה מכך השתלבות ליקויי הלמידה פרחה בזכות רעיון ללמד שיר בשפת הסימנים לכל אנשי בית הספר. התלמידים, באהבה רבה ובהתרגשות רבה, סייעו למורות ללמד שיר לדוגמא "אלי אלי" של חנה סנש, ובנוסף שיר התקווה בכל טקסי בית הספר. אירוע זה גרם להתקרבות לאוכלוסיית לקויי השמיעה, לסקרנות רבה ולאמפתיה בקרב התלמידים והמורות השומעים. הורגשה התרוממות רוח בין התלמידים כולם, בבית הספר.

אני 17 שנה גימלאית והניצנים שנזרעו אז נושאים פרי היום, הדים נשמעים עד היום מהתלמידים ומהמורות, אהבה לזולת היא ערך חשוב אותו אנו צריכים ללמד את הדורות הבאים.

באהבה רבה  תלמידיי ואנוכי.

הזוית האישית

הפרויקט מבורך מאוד, זו במה נהדרת לחזור אל העבר, סיפור העבר מחייה אותי מחדש לזכור שיש לי היסטוריה ושייכות.