מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נשיקת ציונות

מפגש סיום הקשר רב דודי מעלות משולם
טקס יום הזיכון לשואה בהשתתפות קבוצת הקשר
סיפורו של מרדכי אלבז

סבא מרדכי אלבז נולד ב-1950 בעיר טנגיר שהייתה עיר בינלאומית במרוקו הספרדית מול גיברלטר. משפחת אלבז ממגורשי ספרד שמקורה בעיר גרנדה ברובע אלבאסין.    יהודים רבים הגיעו לעיר זו במהלך מלחמת העולם השנייה. משפחתו של סבא מרדכי מורכבת מיהודים שהגיעו לטנגיר מגלויות שונות. סבא של סבא ממוגדור במרוקו. רעייתו סבתא אסתר ממשפחת בן דיין ממגורשי ספרד. סבא של סבא ממשפחת גרסון – יהודי שברח מברזיל כאשר גילו את יהדותו והגיע לטנגיר. סבתא של סבא ממשפחת אבוחצירה מאלכסנדריה שברחו ממצרים בעקבות פרעות נגד הבריטים. סבתא הזקנה קראו לה "סניורה אסתר". היא ניהלה את בית כנסת "הכנסת אורחים" מהשורש עובר אורח. היו לה 7 חדרים צמודים לבית הכנסת שבהם התארחו לתקופות קצרות פליטים מאירופה שהצליחו לברוח בזמן מהמלחמה. משפחות מסלוניקי, מאיזמיר, מפולין וכן יהודים שעלו מהמדבריות של מרוקו לכיוון אירופה. לאחר קליטתן במקום עבודה פינו את מגוריהם לבאים אחריהם. שלח לחמך על פני המים –ביום מן הימים תימצאנו.

מילדות חונך סבא מרדכי בבית ספר יהודי בו למדו חצי יום לימודי קודש וחצי יום לימודי חול בצרפתית. יהדות טנגיר ידועה כאנשים משכילים ויודעי שפות רבות "פוליגלוטים". משפחתו של סבא שמרה בהדיקות על יהדותה בקיום המצוות. מאז ומתמיד הייתה אהבת התורה וכמיהה לארץ ישראל בקרב יהדות הגולה. בשנת 1961 משפחתו של סבא מרדכי עלתה לארץ ישראל דרך צרפת. העלייה לארץ הייתה בהפלגה באונייה "ירושלים" ממרסיי לחיפה. ידענו מעט מאוד על הנעשה בארץ. חשבנו שבארץ הולכים לקיבוץ או למושב חקלאי. בילדותו סבא אמר לאביו שאם בארץ יש בית ספר הוא יעזור לאביו בחקלאות אחר הלימודים. לקראת סוף ההפלגה מסרו לאביו של סבא מעטפה בו צוין מקום מגורים –  בית שמש. הלכנו לבדוק במפת ארץ ישראל וראינו שהיא קרובה לירושלים עיר קודשנו-שמחנו מאוד. האונייה התקרבה לנמל חיפה בשעות אחר הצהריים. ראינו את חיפה מרחוק ודמעות זלגו מעינינו ירדנו מהאונייה בשעות הערב והעלו אותנו למשאית סגורה בברזנט. המשאית נסעה מספר שעות עד להגעתה לבית שמש –עיירת פיתוח. היות ולא היה מי שיקלוט אותנו, נלקחנו לישון על ריצפת משרדי הסוכנות היהודית. אמו של סבא ישבה על כיסא והשגיחה שמקקים לא יטפסו על הילדים הישנים.

עם בוקר סבא קם בהתלהבות לנשק את אדמת ארץ ישראל כפי שנהגו אבותינו מדורות. סבא התכופף לנשק את הכביש היורד מבית שמש לכיוון מושב ישעי. בעוד עיניו דומעות מהתרגשות סבא הרגיש כי פניו ושפתיו רטובים. הכביש היה מרוח בגלילי סוסים. זו הייתה נשיקה ציונית מתוקה –כמיהה של דורות של יהודים שהתגעגעו לציון. ב

עלייתנו ארצה זכינו לפגוש צאצאים של אותם פליטים שהתארחו  אצל "סניורה אסתר" בטנגיר. כיום סבא מרדכי – אותו ילד שעלה לארץ לעיירת פיתוח בשנת 1961  אקדמאי מנהל בנק בגמלאות. בשבח ובהודיה לבורא עולם אב ל-4 ילדים ונכדים רבים שומרי מצוות ואוהבי הארץ. סבא ביקר במרוקו בעיר טנגיר לאחר 58 שנים בבית ילדותו ובאחד מבתי הכנסת שנותרו בעיר כמוזאון.

אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר מעלות משולם רחובות.

מילון

ברזנט
יריעה אטומה למים ארוגה בצפיפות ומוספגת בחומרי איטום. "האנשים שכבו בלילות כאלו תחת " אוהל" כלומר ברֶזֶנט שהיה פתוח מכל הצדדים. (ויקימילון)

ציטוטים

”שלח לחמך על פני המים –ביום מן הימים תימצאנו“

הקשר הרב דורי