מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר נוסבאום מבית אבא ואוסטר מנישואי. מקור השם "אסתר" היה מאירופה מלפני המון זמן, קראו לי על שם סבתא, ולא היה לי שם חיבה. נולדתי בארה"ב בניו ברנזוויק ניו ג'רזי וגדלתי בניו יורק וגם בניו ג'רזי. בתחתית מגילת העצמאות חתומים חברי מועצת העם. הראשון שחתום אחרי דוד בן גוריון הוא דניאל אוסטר, הוא היה ראש העיר ירושלים והבן דוד של סבא שלי יהושע אוסטר. בשנת 1948 פגשתי אותו כשבא עם קום המדינה לאו"ם. הוא הביא ד"ש חם מסבא שלי שגר בירושלים משנת 1934.

בחרתי לספר לנכדי איתן ולכם על האהבה שלי לבעלי ועל אהבתי לכתיבת מאמרים. אני וסבא משה הכרנו כאשר אני הייתי בבית ספר תיכון והוא למד רפואה. הוא היה חבר של אחי. אנחנו נהנינו מאוד מאותם דברים כגון: מוזאונים, סרטים, תאטרון. אהבנו לשחק טניס, לטיל, לרכוב באופנים. פעם אחת עשינו טיול אופנים בהולנד ובלגיה, רכבנו ביום ובלילה ישנו על ספינה. אנחנו ביקרנו בהרבה מקומות מעניינים, פעם אחרת עשינו סיור באפריקה שנקרא הספארי. ראינו הרבה חיות כמו: אריות, פילים, קנגורו, צ'יטות, והרבה שוורים, היה מעניין ומרגש. אנחנו גרנו בניו יורק בשכונה שנקראת "Upper West Side" והיו הרבה יהודים דתיים בשכונה שלנו. בקהילה העבירו הרבה שיעורים ושיחות על דברים שקשורים ליהדות. היו לנו הרבה חברים שם. נולדו לנו שלנו-  שלושה ילדים בן ושתי בנות. הם למדו בבית ספר יהודי דתי ושם למדו לדבר עברית מצוין.

אחד הדברים הכי מעניינים שעשיתי בחיי היה לכתוב מאמרים. תחום התעניינות שמשך אותי במיוחד הוא האומנות יהודית והיסטוריה יהודית. המאמרים שכתבתי התעסקו בציור היהודי ואומנים יהודים וגם על נושאים של אומנות יהודית.

במסגרת עבודתי כספרנית בבית ספר יהודי רמ"ז-רב מאיר זבולין מרגוליז.(עבדתי שם 30 שנה.) הדרכתי תלמידים בפולין וגם בצ'כוסלובקיה לבקר במחנות השמדה. בשנה אחרת הדרכתי תלמידים בברית המועצות. פגשנו "מתנגדים" (מתנגדים לממשל) שרצו לעלות לארץ ישראל והממשלה לא הסכימה. היו חוויות מאוד מעניינות וכולנו נזכור את זה לעולם.

כשהייתי בסיור בברית המועצות פגשתי בחורה שתרגמה עבורנו את הסיור, קראו לה אלינה גולר ואני נקשרתי אליה, היא הייתה סטודנטית לרפואה, ואני ראיתי את הרצון הגדול שלה להפוך לרופאה התקשרתי לבעלי שהוא היה רופא מנתח, ושאלתי אותו האם אני יכולה להזמין את אלינה אלינו לארה"ב ובעלי הסכים. אלינה באה אלינו לגור בבית שלנו לשמונה חודשים, היא הפכה לרופאה אנדוקרינולוגית ובעלי הוא זה שעזר לה ותמך בה ועזר לה לקבל עבודה ברפואה. היום אלינה רופאה בניו יורק. היא התחתנה ויש לה ארבעה ילדים שמתוכם תאומים לאחד מהם היא קראה על שם בעלי משה.

כשבעלי, סבא משה נפטר כולנו הינו עצובים מאוד, (היום זה יום הפטירה שלו כ"ח באדר). הוא היה מאד חכם וידע הרבה. הוא היה מתוק והיה קשה לעצבן אותו. איש מאד נוח.

בזמן שסבא משה נפטר הינו נשואים כבר 56 שנה.

היה לי נהדר להיות נשואה לסבא משה 56 שנים. הטיפ הכי טוב לנשואים מאושרים זה זיכרון קצר.

עליתי ארצה לפני שנה (באוגוסט 2018), בגיל מאוחר ואני מאד שמחה שעליתי לארץ. עליתי משום שילדי ונכדי כאן בארץ ישראל ושם בארה"ב נשארתי לבד- בעלי נפטר וגם חברתי הטובה. היו לי בובות שקיבלתי במלחמת העולם השנייה. באותם הימים היה קשה מאד להשיג צעצועים. אבי קנה לי את הבובות במפעל הבגדים שבו עבד. הייתי בת תשע כאשר מלחמת העולם השנייה נגמרה והרגשתי מאוד שמחה שניצחנו יהיו הרבה ירידים ומסיבות על זה שניצחנו. הבובות היו כבר ישנות ולא מצאתי לנכון לקחת אותן אתי לארץ והשארתי אותם בניו יורק.

קישור לאחד המאמרים שכתבתי: Besa: Mus­lims Who Saved Jews in World War II

סרטון של אסתר עם נכדה:

הזוית האישית

אסתר: השתתפתי השנה בתכנית נהנתי להצטרף לנכדי אחת לשבוע היו לנו פעילויות יפות ומעניינות.