מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נרדפים בזהות בדויה, בוורשה בימי המרד

שרון ואריה דורסט
אריה בצבא
זהות מזוייפת בשואה

נולדתי בעיר לבוב במזרח פולין, האזור הזה היה שייך לאוקראינה המערבית ולאחר גמר מלחמת העולם הראשונה הוא צורף לפולין.
 
משפחתנו שמרה על המסורת היהודית ושמרה על הכשרות, הייתה מתירה בעיקר בנסיעה בשבת. אבי, פרדריק, היה רופא. גרנו בבית מרווח עם גינה גדולה ובבית זה גרו הורי אבי. היה לי גם אח שהיה קטן ממני ב-5 שנים. המשפחה הייתה משפחה יהודית אמידה וחיה בשלום ובידידות עם שכניה הגויים.
 
ב 1.9.1939 הגרמנים הנאצים בראשותו של אדולף היטלר החליטו לתקוף ולהשתלט על אירופה. ההשתלטות החלה עם תקיפת פולין מן המערב בכיבוש מהיר כשני שליש מהמדינה. במסגרת התכנית הנאצית שר החוץ הגרמני ריבנטרופ עשה הסכם עם שר החוץ הרוסי מולוטוב והחליטו לחלק את פולין ביניהם (הסכם ריבנטרופ מולוטוב). בעקבות זאת הצבא הרוסי פלש לחלק המזרחי של פולין וכבשו את כל אזור גליציה ואוקראינה לשעבר. רוסיה שפלשה לאזורינו היתה רוסיה קומוניסטית אשר לא הרשתה לאזרחים לשמור על רכוש פרטי ובעקבות זאת כל נכסינו ורכושנו הולאמו ונשארנו רק עם הבית שבו גרנו. אבי, שהיה רופא, המשיך לעבוד כשכיר ולא התאפשרה עוד עבודה פרטית. בתקופה זאת חיינו יחסית בשלווה ופרט לגזרות הכלכליות החיים נמשכו כסדרם. אבל היטלר, מנהיג גרמניה הנאצית, אשר משך השנתיים הבאות כבש חלקים גדולים מאירופה, החליט לתקוף את רוסיה. בהיסטוריה ההתקפה הנאצית על רוסיה מוכרת כמבצע ברברוסה. לגרמנים, שהתכוננו זמן רב למלחמה זאת, היו יחידות חיל רגלים, חיל שריון וחיל אוויר מיומנות ובמהירות רבה כבשו את אזורנו ואזורים אחרים במזרח אירופה והתכוונו להגיע למוסקבה. כשהרוסים עזבו את העיר לבוב הם לקחו אתם את אבי הרופא וצירפו אותו ליחידה צבאית רוסית ומאז עקבותיו נעלמו.
 
אמי, אחי ואנוכי נשארנו לבדנו בדירה גדולה והצטרפה אלינו אחותה של אמי, טינקה, עם בעלה ושני ילדיה. לאחר הכיבוש הנאצי החלו בלבוב רדיפות היהודים. הם הקימו ארגון 'מועצת יהודי לבוב' שדרכה הטילו דרישות לקחת את רכוש המשפחות היהודיות הראשיות ולהעבירן לידי הנאצים דרך המועצה היהודית. פסנתר, תמונות יקרות, שטיחים פרסיים וכל רכוש אחר בעל ערך. יש לציין שכל אותו הזמן לא נרשמתי לבית הספר. דודי מארק הועסק בתור פקיד ברכבת הגרמנית וקיבל תעודת עובד. לכל יתר המשפחה לא היה אישור תעסוקה. הגרמנים החלו בביצוע תכניתם של השמדת היהודים. הם הקימו מחנה מעבר והשמדה בשם: 'מחנה ינובסקה'. הם החלו לערוך חיפושים ומעצרים בקרב יהודים, בעיקר בין אלה ללא תעודות העסקה. הפעולות של הנאצים נקראו: "אקציה", ובהן הגרמנים עברו מבית לבית ובדקו את התושבים היהודים, ומי שלא היה להם אישור עבודה נלקחו למחנה. ה"אקציות" האלה היו נמשכות מספר ימים עם הפוגה והתחדשו שוב.
 
אמי הבינה שאם היא תיתפס ללא אישור עבודה הם עלולים לקחת אותנו למחנה ריכוז. היא יצרה קשר עם עובדת אוקראינית שהייתה מועסקת בביתנו, אשר לקחה את אמי, אחי ואותי לביתה. היא הכניסה אותנו לתא במרתף, שבו התושבים בעלי התאים היו מאחסנים פחם ותפוחי אדמה בתקופת החורף. היינו בתא זה כל פעם מספר ימים עד שה"אקציה" נגמרה. אחי הקטן היה אתה בבית ולשכנים היא סיפרה שזה בן משפחתה שהגיע לביקור. בינתיים הנאצים הצרו את צעדיהם של יהודי לבוב והחליטו להקים גטו. כאשר החלה ה"אקציה" השלישית לחיפוש יהודים. שוב עברנו למרתף של האוקראינית בתשלום. אחרי האקציה השלישית נודע לנו שאחי, יחד עם משפחת דודי, נלקחו על ידי הנאצים למחנה ומאז נעלמו עקבותיהם.
 
היה ברור שהסיכון להישאר בלבוב כיהודים גבוה מאוד ולכן אמי החליטה לרכוש מסמכים עם שמות בדויים וזהות נוצרית ולעבור לוורשה עיר הבירה, שם האנשים לא הכירו אותנו. שכרנו חדר בדירה של אלמנת מלחמה ששמה גברת זביזנסקי, שבעלה נהרג בהפצצה על ורשה והיא שנאה את הגרמנים. גברת זביזנסקי לא ידעה שאנו יהודים ואמי סיפרה לה שהיא אשת קצין פולני שנלקח על ידי הרוסים (דבר שהיה נכון) ושהיא מסתתרת בגלל היותה אשת קצין. בבית שגרנו בו נודע לאט לאט שבבית גרה אשת קצין פולני שהתחבאה מגרמנים. כך שרוב הזמן השכנים לא התעניינו בנו ולא הציקו לנו. אמצעי המחיה שלנו התבססו על יהלומים של אמי וכסף שהיה לנו מהשנים הקודמות. בעלת הבית מאוד אהבה אותי מאחר שהייתה אישה בודדה ולא היו לה ילדים משלה והייתה מטפלת בי כאילו הייתה קרובת משפחה. מאחר שהייתה נוצריה מאמינה, דאגה שאמשיך בדרכה בענייני דת והייתה לוקחת אותי אתה בימי ראשון לתפילה בכנסייה. המצב הכלכלי שלנו הורע עם השנים אבל בעלת הבית הסכימה להקטין את שכר הדירה. במקום זה היא נאלצה להשכיר חדר נוסף בדירתה לדייר נוסף. הדייר הנוסף כנראה גם היה יהודי שחי בהסתר מהשלטון. הקשר בינינו היה רופף למרות שגם הוא הניח שאנו יהודים. שמו היה מר שווטליך. למרות מראהו השמי נהג לצאת לטיולים ברחובות ובאחד מטיוליו ניגשו אליו שני שוטרים סמויים אשר אותם הביא אתו לדירתנו כדי להראות להם מסמכים, או אולי בשביל לשלם להם שוחד כדי שלא יבדקו אותו. בזמן שהשוטרים הגיעו לדירתנו הם פגשו אותי ואת אמי ומיד חשדו באמי שהיא יהודיה מסתתרת. בדקו מסמכים של אמי ושלי לאחר בדיקת המסמכים אמרו שנראה להם שהמסמכים מזויפים ושהם עומדים להביא שוטרים נוספים על מנת לבדוק את המסמכים. הם עזבו את הדירה. בבתים הפולנים ליד הכניסה לבית בדרך כלל היתה דירה קטנה שהייתה שייכת לשומרת הבית. השומרת, שהייתה מאוד חיובית כלפינו, הודיעה לנו אחרי כשעה לאחר עזיבת השוטרים שהגיעו למשרדה שוטרים שבודקים את רשימת הדיירים בבית ושאלו גם על אמי. היא אמרה לאמי ולי שהיא תעכב את השוטרים ובינתיים אנו נעזוב את הדירה ונעלה לקומה יותר גבוהה וכאשר היא תביא את השוטרים לדירתנו אנו נברח מהבית. ואומנם כך קרה: ברגע ששמענו את טריקת הדלת רצנו במדרגות ויצאנו מהבית מהכניסה האחורית, מאחר שראינו שבקדמת הבית עמדה מכונית עם שוטרים נוספים. הייתה לנו מכרה במרכז העיר שחשבנו להתייעץ עם אפשרות של שכירת דירה נוספת, אך בזמן שהלכנו ברחוב נשמעו יריות מכל הכיוונים, נגשו אלינו שני בחורים עם סרטים אדום-לבן על הזרוע ואמרו לנו שהוכן מרד נגד הגרמנים בוורשה של המחתרת הפולנית. את העיר ורשה חוצה נהר ששמו ויסלה ובאותו זמן הצבאות הרוסים הגיעו לגדה המזרחית של הנהר והמחתרת הפולנית קיוותה שתכבוש את החלק המערבי ואז הצבאות הרוסיים יוכלו לחצות את הנהר ולהמשיך בכיבוש פולין. בינתיים שני הבחורים שנגשו אלינו ברחוב הורו לנו וליתר האנשים שהסתובבו ברחוב להיכנס לאחד הבתים ולהסתתר עם דיירי הבית. המרד בוורשה של המחתרת נמשך כשלושה שבועות, בהם הסתתרנו במרתף ונתמכנו בידי דיירי הבית, יחד עם עוד עוברי אורח שהוכנסו למרתף. אחרי שלושה שבועות העיר נכבשה בידי הגרמנים, הוציאו אותנו מן המרתף והביאו אותנו ברכבת למחנה עבודה בעיר פרושקוב, יחד עם  יתר תושבי ורשה שנתפסו במרתף. אנו הצלחנו ברוח מהמחנה בעזרת תושבי העיירה אשר החביאו אותנו יחד עם עוד ניצולי המרד באסם תבואה באחד מכפרי הסביבה. שם שהינו במשך מספר חודשים עד אשר הצבא הרוסי חצה את נהר ויסלה וכבש את האזור שבו הסתתרנו – בשבילנו אז נגמרה המלחמה.
 
לאחר המלחמה הצלחנו ליצור קשר עם הסוכנות היהודית שפעלה בפולין. הצלחנו ליצור קשר עם אבי, שהתחבר לצבא הבריטי לאחר שעזב את הצבא הרוסי, וגר בתל-אביב, ולהצטרף אליו. הגענו לישראל בעזרת הסוכנות והתחלתי את חיי החדשים.
 
לאחר השחרור מהצבא גמרתי בתי ספר בארץ וגם בית ספר לרפואה ואני עובד כרופא בירושלים.
 
תשע"ה, 2015

מילון

אקציה
לכידת יהודים על ידי הנאצים ושילוחם למחנות עבודה או השמדה

ציטוטים

”בלי עבודה אין לחם“

הקשר הרב דורי